שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כחול ועננים

מתקרב לכדור הארץ
לפני 16 שנים. 17 בינואר 2008 בשעה 8:17

בלילה ניסו לחמם אותנו המזגן מכאן והרדיאטור משם, שתי זויות, שני יצרני חום מסוג שונה.
חום הגוף ואש הקרב הוסיפו משלהם, קרב מהסוג הטוב.
היה חם ומאוד נעים.
אחר כך שמיכת הפוך עטפה אותנו והתמסרנו גם לה.

בעומק הלילה קמה ללכת ושאלה אם אני לא מרחם עליה.
אמרתי שקצת, הרי גם אני הייתי שם בשבוע שעבר, קם ממיטתה בדמי הליל(!)
יש בקימה הזו אל השקט והקור משהו מקסים, גם אם אינו שייך לתחום הפינוק. הרחוב הריק, הצינה שמכה בגוף שעזב מיטה חמה והוא צועד עכשיו על מדרכה בנקישת עקבים מהדהדת, מנוע המכונית הנעור לחיים בתוך ים השינה שסביב, קורע לרגע את השקט ונוסע, עומד לבד ברמזור האדום.
אבל אתמול זו הייתה היא, לא אני.
בבוקר יצאה לעבודה כשעל גופה התחתונים האדומים שלי.

שמש נעימה מגביהה במזרח, מבטיחה ליטוף חמים.

שפחריפה - ובכל זאת, יש משהו צובט בפרידה של אמצע הלילה..
לפני 16 שנים
בן כנף​(שולט) - נכון שפחריפה
הרגע בו הנשאר סוגר את הדלת, חוצץ בינו לבין הנידון לשרוד את הדרך.
לפני 16 שנים
zmanii - כל כך צודק , אין כמו החזרה אל עצמך , אחרי איחוד נכון שיש בו הכל.
ומה מחזיר אותנו לעצמנו יותר מהשקט , הרחוב הריק והדרכים הפרוסות לפנינו , תענוג אמיתי.

ובנוגע לתחתונים , דבר איתי כאשר התחתונים האדומים שלה יהיו על גופך .
לפני 16 שנים
בן כנף​(שולט) - אני דווקא הרהרתי באפשרות של הגרביון... אומרות שזה מחמם בחורף

ובקשר לחציצה - לא מדובר באירוע מכונן אלא בתחושה של אותו הרגע, אותה שניה בה נסגרת הדלת מאחרי העוזב, ופרידה היא תמיד פרידה גם אם נפגשים למחרת שוב.
לפני 16 שנים
zmanii - "הרגע בו הנשאר סוגר את הדלת, חוצץ בינו לבין הנידון לשרוד את הדרך."

שטויות(סליחה) , הדלת או בדרך אינם חוצץ לדבר.

והיחד הכי הדוק שיש , אינו עדות לאיחוד אמיתי ונוגע.
לפני 16 שנים
janet wise - עזוב אותך מכל המילים היפות
לצאת באמצע הלילה בקור של ינואר שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לישון- זה עסק ביש.
נקודה.

תחזור עם פוסט כזה בקיץ, ואז, אולי נחשוב עליך.

שכחתי שגברים לובשים תחתונים, בכלל.
(אדום? נועז אתה, בחיי!)

סופשבוע נעים וחמים שיעבור לאט ובעונג
א-מן :)
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י