כחול ועננים

האנרגיות של אתמול, זה הסימבולי, הכולל בתוכו את הימים החולפים כולם - מתפזרות ומחווירות בהתרחקן עד שנעלמות ואיני זוכר מה אצרו בתוכן.
מראות שהסעירו, שהחרידו, שהרגיעו, אינם, ולא יסעירו עוד לעולם.
מגע בעור, רך וענוג, חד וכואב. אינם.
ריחות שנשמתי מלוא ריאות ונסעו בדמי, צובעים את הכרתי בריבוא צבעים.. אני מריח מעולף מעונג, ואינם.
הקול, של השיער הסובב בפראות את הפנים, של הנשימות המהירות, מוסיקה רחוקה - היו לערפל מתפזר.
החיים מתנקזים אל הרגע, הרגע הזה - לפניו עמדה הציפייה אל הרגע ואחריו - הזיכרון המתפוגג.
העזים שבריגושים, העמוקות שבתחושות, מתבטלים בפני הרגע החדש.
ואני מנסה, כמוכם, לנצור את מליארדי הרגעים בזיכרון העייף, המבקש שקט, מנסה, כמוכם, ליצור לי רגעים חדשים, רגע ועוד רגע, מבלי לצקת בו את המשמעות של רגעים שאינם עוד. זה החיפוש והאחיזה בתוכן הנכון לי, למי שהנני, כאן ועכשיו, רק כאן ועכשיו.