עד לא מזמן היה כח השליטה של האליטות במשטרים הדמוקרטיים בעדריהם הפועים, מרוכז ביכולת נציגיהם עלי אדמות, קרי - אנשי הפרסום, השיווק והתקשורת לחלל את המנגינה הנכונה. אלה היו מתאמנים בחדרים על המנגינה עד שהסכימו ויצאו איתה לתקוף את מוחותיהם הוורדרדים כמרשמלו של הכבשים, והיו מוליכים אותם בעקבותיהם אל מעיינות ההבל והזבל שמניבים בסופו של דבר את התשואות החולניות לטייקונים.
השיטה הזו הוכחה כמעולה, בפרט לאחר שכלי השליטה האולטימטיבי, הטלוויזיה, ולאחריו מסך המחשב, אומץ בתאווה עד העצם בידי הנשלטים. עדיף לשלוט בהמונים כשהם פועים ומכשכשים בזנב באמצעות בקבוק קוקה קולה ושמפו מאשר באמצעות רובים בכיכרות.
הפייסבוק, הכלי שהביא את השליטה בעדר לכדי שכלול משמעותי שעונשיו טרם נחשפו כולם, הוא פיתוח כלי שליטה שעובד אחרת, כלי מתוחכם משמעותית. בפייסבוק הנשלט בכלל חושב שהוא שולט. זה גאוני !!
הנה הקוטג', לא בהכרח הגבינה הגושנית, אלא המשל. הקוטג'. הנה, אומרים הכבשים לעצמם, מחייכים בשביעות רצון עצמית וטופחים זה על שכמו של זה טפיחות פייסבוקיות: עשינו את זה. הראנו להם שאפשר. להם, אפשר. ומה הראינו להם? הראינו שכשאנחנו מתאגדים סביב רעיון ומפיצים אותו במרחב הוירטואלי הוא צובר תאוצה, צובר כוח ומי יודע לאן אפשר להגיע עם זה. הנה, תראו איך הם מתפתלים עם הקוטג', תיכף אפילו יפתחו את השוק ליבוא. הראינו להם מזה!
כבשים טהורות מרשמלו, הדבר היחידי שהראתם להם זה שתהליך הפיכת מוח למרשמלו הוא בלתי הפיך. מוח שעבר תהליך ארוך שבסופו הושתל בו צ'יפ שליטה מרחוק לא ישוב להיות מוח החושב עצמאית ורציונלית. הוא יחשוב את המחשבות שהם רוצים שתוח כזה יחשוב, תוך שהוא חושב שהמחשבות הן שלו. קוטג'. שבע שמונים או שש תשעים. אולי אפילו - מה יש - שש שלושים וחמש. מי יודע, איזה ניצחון!
ולא כך היא. זה מאבק חסר משמעות שכל כולו כלי בידי הכוחות החזקים. יירד המחיר? אז יירד. לא יירד? אז לא. ואם יירד אז יעלה במקום אחר. חוק הכלים השלובים. כי מי שמחזיק בכלים הוא היודע והוא הרואה והוא המבין והוא השולט.
עכשיו כל רעיון אווילי שמישהו הוגה בפינת הסלון שלו, יגיע לפייבוק, ירוץ קצת עד שייפול בקול ענות חלושה בפינה נידחת. ואם יתרומם קצת, הרי שיחייכו הטייקונים, ינידו ראש, יאותתו לאיזה איש שיווק מרוצה מעצמו לטפל בבעיה וישובו אל השוד הגדול שאין לעוצרו.
לפני 13 שנים. 19 ביוני 2011 בשעה 11:11
