כחול ועננים

יונתן פולארד. איש קשיש, חיוור, עם עודף משקל ושיער דליל המונח על ראשו כמו היה הוא שריד ממרד נעורי הסיקסטיז.
יונתן פולארד, איש חיוור, כנראה יותר תמים מאשר לא תמים, כלוא בארצות הברית של אמריקה, הדמוקרטיה המערבית הגדולה, הידידה הגדולהו, האחות הגדולה שלנו - 26 שנים.
מעולם לא נכלא בישראל רוצח לתקופה כה ארוכה.
זה לא קרה אצלנו מפני שהאחות הקטנה עולה על האחות הגדולה. זה קורה הרבה במשפחות. מפני שהאחות הקטנה, ישראלה, יודעת, בסיוע השמיים, את עומקה של נפש האדם, את עומקם של הרחמים, המחילה והחמלה.
אמפריה שאינה יודעת חמלה לא תשרוד. הראו לי אמפריה כזו לאורך ההיסטוריה ששרדה. ישראל תשרוד, בזכות האנושיות הזו שאין דומה לה, זו שצריכה להיות נר לרגליו של העולם אשר ממאן כדרכו לקבל מוסרות קדושה פנימית ולכן מתעמר בחומל. זה מן מנגנון העתקה מתוחכם שכזה, מעוות שכזה.
ולכן בא להקיא מפסטיבל ה"שחרורו של פולארד להלווית אביו". בא להקיא מפני שהאב המת, זה שגסס במיטתו שעה שבנו עודנו כלוא נצח נצחים בשל פעולתו למען ישראל, לא זכה לאחוז ביד בנו רגע בטרם עצם עיניו. בא להקיא מפני ששחרורו של יונתן היה צריך להתבצע עוד באלף הקודם, שם היה על אותם פוצי פה קולניים למען שחרורו "לשעות אחדות להלוויה" לעלות על בריקדות ולדרוש (!) את שחרורו מהאחות הגדולה ברגעיה הבזויים. שם היה צריך להתגבר על החשש הגורם לצקצקנים להלך על בהונותיהם מול חדרו של הדוד סם ולדפוק בעוצמה על הדלת.
ועכשיו..., עכשיו כשרוב חייו מאחורייו, לבטח שנות עלומיו וגברותו, עכשיו הם מתחננים לשחרור של שעות אחדות. בא להקיא על ראשיהם מגודל הבושה עד שתכוסה כל הצדקנות המאוסה וידבק הסירחון בשטיחים של החדר הסגלגל.
זעקה ציבורית למען שחרורו המיידי של פולארד חשובה מכל התקשקשות קוטג' ילדותית (שאגב, קניתי השבוע אריזה זוגית ב 13.50 ש"ח). אין לתת לתחינה המושפלת של ראשי המדינה המייחלת לשחרור של כמה שעות לתפוס את מקום הדבר האמיתי: שחרורו המיידי של פולארד! נראה את כל חכמי הקוטג' מחרימים את ארה"ב, תוצרתה ותרבותה עד שהוא ישוחרר!