סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 3 שנים. 6 בספטמבר 2020 בשעה 17:12

שהגיע הזמן.

שאני כבר אפויה מספיק.. 

שאני מוכנה.

ממש מוכנה.. 

אבל למה ?

אלוהים..  למה ? 

 

* הרהורים לעת ערב

האנשה עצמית -
לעשות משהו בפעם הראשונה.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י