פתאומית לעד

להרהורי הערב.

 כשעצמתי עיניים היום.. דמיינתי את המפגש בינינו, 

זה היה מפתיע, בעיקר בגלל שיכולתי לנחש

שאתה נבוך ממש כמוני..

ובכל זאת באופן כל כך שונה ממני,

הצלחת להסוות את זה מצוין מתחת לשריון שלבשת.

נו באמת... 

ברור שראיתי ;) 

אני הלא לובשת את אותו המגן בדיוק

ו.. איך לומר ? 

אנחנו שנינו מאותו הכפר

ויותר מהכל,

ידעתי 

שהגיע העת ,

שמולך אני כבר יכולה,

ובפעם הראשונה בחיי,

השלתי אותו מעלי,

כמו שמקלפים בננה,

כמו שמקלפים ביצה, 

כמו חייל שפורק את נשקו וצונח,

ואתה, שידעת כי אין לך עוד צורך בשריון למולי,

שאני יודעת אותך, את כולך ודווקא משום כך לעולם לא אפגע בך. הבנת שהגיע העת להוריד גם את שלך.

וידעת,

שבמבט אחד,

בנשיפה אחת,

במשב רוח של מחשבה אחת נודדת,

אתה יכול לעשות בי כרצונך.

פתחת את החגור והשלת את שלך, 

ולא יכולתי להתעלם מהעצמה שלך בלעדיו, 

ואת זה שלא ניצלת את החולשה שאחזה בי ללא שריון משלי. 

במקום זה,

שלחת יד מתחת לסנטר שלי

והרמת אותי אליך בנחישות רכה באצבע מורה אחת,

במגע שיש בו הבנה מוחלטת בלי לומר מילה,

ואני חששתי להישיר מבט אל תוך עיניך

וכמהתי למבט הזה באותה המידה ממש.

ורגע לפני שהספקתי ללכוד אותך במבט, צלצל הטלפון והתפזרנו מאותו ענן דמיון לכל הכיוונים,

מאז חלפו הרבה שעות בהן חזרתי לעצום עיניים, 

כבר כמה פעמים עצמתי

וכלום לא חזר,

ואין את מי לשאול אז אני מנסה להבין לבד לאן נעלמת,

סקרנית לדעת כמה רחוק הלכת מאז, 

ומי אתה בכלל ? 

* הרהורי לילה - שינה זה לחלשים