ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני שנתיים. 23 ביוני 2021 בשעה 20:21

 

הכוח המשתק של מילים שלא נאמרו ואולי לא יאמרו לעולם, והצעקה הבוערת בקרבנו בכל רגע שחולף, ואיך קרה ואיך קרה ואיך קורה עדיין... שהפנטזיה הגדולה שלי היא לשבת איתו בערב של שירי משוררים ולהרגיש את היד שלו מונחת לי על הירך... 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י