כבר במעלה המדרגות הרגשתי אותה בתוכי למרות שבתכנון המקורי התכוונתי להגיע כנשלטת, אבל כמו שכתבתי בפוסט הקודם, כשהיא מחליטה להתעורר בתוכי זה כמעט חסר סיכוי להתנגד לה.
כשאני חושבת על זה עכשיו, אפילו בבגדים שלבשתי למסיבה יכולתי להבחין בבחירה המעניינת שלה. מצד אחד ענדתי קולר, אבל שמלת השוטרת מויניל שחור שלכתפה הצמדתי אזיקים מניטאורים מאיזה אוסף ישן של אקססוריז, יכלו להעיד שהבחירה הכללית היתה לגמרי שלה.
נכנסנו למסיבה, המוסיקה כבר היתה בעיצומה ורחבת הריקודים היתה עמוסה באנשים יפים שהתחככו אחד בשניה ובשלישית וברביעי,
העברתי סריקה מהירה במבט בתקווה לא למצוא שם אפאחד שלא מתחשק לי לראות עכשיו.
בין כל החברים שצברתי במהלך השנים אין מישהו שאני לא מחבבת, אין מישהו שלא בא לי טוב בכל הזמדנות כמעט.. אבל שמתי לב שאני מכירה כל כך הרבה אנשים שרובם מכירים בי את הצד החזק, העוצמתי, האצילי ומשהו בנוכחות של אותם חברים מקשה עלי באופן טיפשי במיוחד לתת לעצמי להתפרע עד הסוף, להתמסר גם לצד השני שבי, אלוהים יודע למה ואני לא מתקילה אותו בשאלות שאין עליהם תשובה אז רק זרקתי מבט וקיוויתי לא למצוא שם אף אחד. לא ממש אף אחד, כי את הפילוסוף הגבוה והאדיש שאיתו קבעתי להפגש במסיבה, דווקא קיוויתי למצוא וכמה שיותר מהר.
הגענו יחד האינטלקטואל ואני, הוא מודע לעובדה שקבעתי עם הפילוסוף ואני מודעת לעובדה שאין לי מושג לאן יתגלגל הלילה הזה, בתוך תוכי מדמיינת את שניהם שולטים בי ביחד, אבל כשהמלכה שבי מתעוררת לחיים, היא חוסמת את הדרך גם לאדיר האדונים.
רק אלוהים יודע לאן יתגלגל הלילה הזה ולרגעים נדמה שגם הוא סקרן לראות לאן נגלגל אותו.
אנחנו מפלסים לנו דרך בין הרוקדים והמתערטלים ואני קולטת שלא אצליח להתחמק מזה הפעם, כשמכירים כל כך הרבה אנשים וכשחלקם המכריע מבלה באותם המקומות, קצת קשה שלא למצוא פה ושם פרצופים מוכרים. מחליטה שהפעם לא אתן לעובדה הזו לקלקל לי אז אני מחייכת לקראתם , מתחבקת, ומחליטה שלא להפוך אף מפגש שכזה לשיחה קולחת, מסמנת במבט שאני כאן כדי לבלות, לא כדי לדבר ולא כדי להחליף חוויות, באופן מרגש זה לגמרי מצליח.
עושה סיבוב במקום שזכור לי ממסיבה עתיקה אחרת ומתרשמת.. האנשים יפים לעין, המוסיקה נהדרת, המופעים קצת פחות אבל זה רק בגלל שהסטנדרטים שלי מוגזמים, עושה סיבוב לשירותים וחוזרת לרחבה, פתאום הוא מופיע מולי עם היפה שלו, הוא מזהה אותי ועושה לי סימן עם היד, הלב שלי דופק מהר יותר ואני מתחילה להרגיש את החולשה ברגליים והיד שלי אוחזת חזק יותר באיטלקטואל שלצידי, לא מצליחה להבין מה חשבתי שיקרה, יודעת שחוץ מלרקוד או מקסימום להתחכך טיפה, לא יקרה בינינו שום דבר במקום הזה.. ובכל זאת, הנוכחות שלו מפעימה אותי ואני רק רוצה להצמד אליו ושיעטוף אותי חזק.
האינטלקטואל קולט אותי, הוא קורא בי כמו בספר פתוח, נדמה שהוא אפילו מתרגש בשבילי, הכל מתערפל ברגעים האלו, נדמה שאף אחד לא באמת יודע מה אנחנו אמורים לעשות מעכשיו, חוץ מהפילוסוף הבודהיסטי שתמיד נשאר באותו התפקיד, שולט טוטאלי על כל רמ"ח איבריו. אבל אני? מה אני לעזאזל? מה נהיה ממני? איך ברגע אחד אני מתהפכת, איך מגע פשוט בגוף שלי יכול ככה להפוך אותי משולטת לנשלטת ולהפך..? מחליטה לרקוד קצת כדי להעביר את המתח מהגוף ולפרק אותו ברגליים, המטען החשמלי שזורם לי בגוף עכשיו חייב להתפרק איכשהו לפני שאשתגע, אני רוקדת ולא רואה אפאחד ממטר עד שהפה שלי מתייבש ואני חייבת משהו לשתות,
האינטלקטואל קולט אותי ומושך אותי לעבר הבר, אחד הבחורים מהחבר'ה של הפילוסוף גורר אותנו הצידה, יש לו משהו טוב יותר להציע, הוא מוזג לנו צ'ייסרים ואני אפילו לא טורחת לבדוק של מה, הראש רק רוצה לעוף גבוה ולא לחשוב על מה אני עושה עם כל התשוקה הזו עכשיו.
הטעם מעולה, גולש לי לתוך הגרון באלגנטיות מופלאה ואני מתנערת בצמרמרות של הנאה, הוא מחייך ומגיש לי אחד נוסף שגם הוא נלגם בהתמסרות לטיפה המתקתקה, מחייכת לתודה ומתכוונת לחזור לרחבה, אלא שהמוזג השרמנטי מושך אותי ביד רגע לפני שאני מספיקה לברוח, "איזה יופי של ישבן מוצק יש לך" הוא לוחש אלי ואני נעצרת כמו אשת לוט שקפאה.. לא יודעת מה אומרים החוקים.. לא בטוחה שמכירה אותם בכלל.. יש משהו מדליק בטון שהוא בחר כדי לומר את המילים הפשוטות האלו, יש משהו מדליק באוויר באופן כללי, אבל אני? אני בכלל רוצה עכשיו להתקרב לרחבה, למצוא את הפילוסוף ולהתמסר אליו אפילו לרגע אחד קטן של רפרוף המגע, ליטוף מפתה או הצמדה לנשיקה,
"מה את אומרת?" הוא ממשיך באלגנטיות אסרטיבית אבל נעימה, "אני יכול לבדוק איך זה מרגיש להצליף בישבן שלך?" אני מאבדת את שיווי המשקל ואת שיקול הדעת, לא יודעת מה עונים, לא יודעת מה אני רוצה בכלל.. מצד אחד, זה מרגיש נכון וברור לי שאין בזה שום סימן או הסכמה להיות נשלטת, רק מין משחק שכזה בין חברים שאין בו דבר מלבד השעשוע, ובכל זאת מתלבטת כל כך, כאילו והיה מדובר בארוע משמעותי בחיי, מנסה להתחמק אבל הוא לא מרפה, לא באופן בוטה או מטריד, אלא פתלתל ומפתה .. ואני מבולבלת כל כך ושוב מנסה להתחמק עד שהמבט שלו מבהיר לי שכדאי לי להסכים, שזה חלק מהמשחק, אז אני נעתרת אבל גם בזה אני שולטת, מכה לא חזקה עם היד על הישבן בלי שאתכופף, רק לכזו אני מסכימה, ככה תוך כדי ריקוד או תוך כדי תנועה, מכה קטנה בחטף בלי להרים או להזיז את השמלה.
נראה שהוא מסופק, הנשלטת הנסתרת שבתוכי מרגישה כמו מי שמלאה את חובתה ועכשיו אני רוצה כבר לחזור לרחבה, מחמיאה לו שיש לו יד טובה ומנסה להתחמק הלאה, הוא אומר שזה היה חלש מאד, שישמח להראות לי מה הוא באמת יודע לעשות עם היד הזו.. מתחמקת באלגנטיות"הכל טוב, לילה ארוך לפנינו" אני מסננת בחיוך שובב רגע לפני שאני ממשיכה הלאה, והוא מחייך בחזרה.. "צודקת" וממשיך לרקוד.
כל הגוף שלי דרוך ודולק, רוצה כל כך למצוא את הפילוסוף, הנוכחות שלו במרחב דרושה לי כדי להחזיר את עצמי לעצמי, אבל אני לא מסתקפת בה, הידיים שלי תרות אחרי האינטילקטואל שלי, מחפשת את הנוכחות השומרת שלו, מבולבלת כל כך מכל המחשבות על להיות או לא להיות, הכל מתערבב לי, רוצה להיות כזו וכמהה להיות אחרת, וכל כך מתחשק לי שמישהו יחליט כבר בשבילי וישחרר אותי מכל העול המתלבט הזה שלא נותן לי מנוח.
ג'וינט!!! אני קופצת. זה מה שיציל אותי עכשיו... מחפשת פתח יציאה למרפסת, שואלת את הפילוסוף אם הוא יודע איפה אפשר לעשן כאן, זקוקה כל כך לעשן הפעיל שימלא אותי מבפנים ויאפשר לי להרפות מעט, "נו מור" אלכוהול. לא מוכנה להיות שיכורה, רק ממוסטלת קלות ורפויה..
רגע אחרי המגולגלת, העולם מרגיש מזמין יותר, מלחיץ פחות, משעשע משהו..
יורדים למטה, נכנסים לחדר הסגור בוילונות רכים, הפילוסוף מופיע מולי וצד אותי בדיוק כמו שצריך היה, אנחנו נוחתים יחד על המיטה שנדמה כאילו חכתה רק לנו ולרגע אחד בהיר ונעים אני מרגישה רגועה, בכוונה יתרה אני לא מתבוננת לאחור, מרוכזת באיש ששוכב לצידי ובקיר הריק שמאחוריו, יודעת שהאינטלקטואל סומך עלי שאעשה כל מה שמתחשק לי, ומתחשק לי הכל, ה כ ל... אבל לא להרבה זמן, אנחנו לא באמת לבד, בכל רגע מופיע מישהו מלפנים או מישהו מהצד, וכשהיפה שלו מופיעה אני לא יכולה להתעלם מכמה שהסיטואציה לא פשוטה לה, ואני.. רגעים כאלו משתקים אותי, לא יכולה להיות במקום שאני עלולה לגרום כאב מהסוג הזה למישהי.. אני מנסה לנטרל את עצמי מהמחשבות, מסבירה לי שככה זה, שהיא יודעת, שהכל בסדר שאפסיק לחשוב בשביל אחרים ושאעשה רק מה שעושה לי טוב. אבל כלום כבר לא עושה לי טוב באמת, עוד מישהי מופיעה ועוד אחרת, והמקים שלי כבר לא שייך לי יותר, והפילוסוף שרק לפני רגע התרגש ממני כמו מי שמצא פנינה בין אלפי צדפות, הופך להיות ויברטור אנושי לבנות שמופיעות.. וברגע אחד שאין לי עליו שליטה, עובר בי רגש אחר הפוך כל כך מחרמנות או מריגוש שבקנאה מתוקה, כל הריגוש שהיה בי נשאב ונעלם, אני מרגישה כמו מישהי ששוכבת על מיטת שיזוף סטנדרטית בחוף הים, הקולות המעונגים מסביבי מעבירים בי חלחלה לא ברורב, משהו בי נגעל מכל אסופת הנשים המתערטלת, נרתע מכל מחשבה על עוד מישהי שמשפריצה.
אני מאבדת עניין, מאבדת תחושת זמן, מאבדת את החשק עד שכל התשוקה שבי מתמסמסת... הוא מרגיש אותי ללא ספק ובלי שנחליף אפילו מילה, נראה שהוא עוד מנסה לאפשר לי להתחרט. אבל זה חזק ממני, אני כבר רוצה לצאת משם, להמשיך הלאה, צמרמרומת של רתיעה עוברת בי כשהיד שלו מנסה ללטף אותי אחרי שרק לפני דקה עוד חדרה לגוף של אשה אחרת.
אנחנו יוצאים משם וממשיכים הלאה, ואני מנסה לתקן ולדמיין לעצמי סוף אחר ומיוחד ללילה הזה, לא יכולה להסביר לעצמי כלום ושום דבר, רק תחושה של רתיעה מהתחושה המוזרה, מההבנה המאכזבת ומחרבת התשוקה שאני לא מסוגלת להיות אחת מתוך שתיים מתוך שלוש או עשרה, כנראה שרק בפנטזיות זה מצליח להדליק אותי איכשהו, אבל כאן במציאות הפשוטה של החיים עצמם אני חייבת להרגיש שבשבילו אני אחת למיליון ולא אחת ממליון.
ושוב מסתבר בפעם הלא סופרת כמה שכדי להנות באמת עד התהום עד הקצה, אני חייבת להיות השחקנית הראשית על הבמה המרכזית.
