פתאומית לעד

כשהלכת העולם המשיך
פרחים פרחו לעוד אביב
כוכבים נדלקו בזמן וגופך גמר לכאוב,

ואת שכבת רגועה בחדר
בעיניים כבר לא מביטה
שמש צהובה התכוננה במים
לעוד בוקר שיאיר בלי נחמה

ואת באשר הנך
בעצים בעשב הנמוך
מנחלים זורמים
בעלה בוער
בצעדיי בגשם הראשון

אני עולה במדרגות הביתה
מחכה לך, אולי את תחזרי
שמש אדומה יורדת אל המים
כשהעולם מעד בלי רחמים

וכמו שתמיד אמרת כשיגיע היום
הלכת כמו שבאת
נשארת כמו שאת.

_{(אריק סיני)}