סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 7 שנים. 11 בספטמבר 2017 בשעה 5:03

אותו ואותו ואותו ואוֹתְךָ!

הכל אני רואה,

ממש כמו אותי אל מול מראה גדולה.

לפעמים קצת נבוכה 

בגללו ובגללו ובגללו ובגללך

ולא החלטתי אם בגלל שזה קצת מוזר או סתם משעשע

לראות אתכם ברור ושקוף כל כך 

בתוך ההתפתלות המתאווה

בין הכמיהה לתשומת הלב

עד לערגה למעט חיבה

לראות אתכם עושים הכל 

כדי לזכות בתשומת הלב שלה

ושלה ושלה ושלה ושלה

כשהיא לא שם בכלל,

כי היא כל כך בשלה.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י