|
|
|
הנשלטת המדהימה שלי ביקשה כל כך יפה, אז אני אפרסם
אנחנו מחפשים אותך - מינית, יצרית, עם ראש פתוח וחיוך גדול
להצטרף אלינו למפגש אחד או באופן מתמשך
כשאת קודם כל ומעל הכל הפרס שלה, בכל דרך שהיא תרצה בך
וכרגע, היא רוצה לשבת ולהסתכל, לחוות סשן דרכך
אז אם את סקרנית, חושנית ומעניינת
תשלחי הודעה, נשמח להכיר אותך...
לא חושב שיש משהו קשה יותר
לוקח זמן ליצור קשר, להעמיק אותו, להבין אותו
בהתחלה אין רגש, יש משחק הדדי. גישוש, בדיקה
עם הזמן הפוקוס כבר לא על המשחק, הוא עובר למקומות אחרים, לרגש שנוצר
לאפשרות להכנס עמוק, לגעת לא רק בגוף אלא ברגש, בנפש, בראש. שלי שלה
וזה הופך את הקשר לטוב בהרבה, למספק בהרבה. ובמקרה שלי לקשה בהרבה
מצד אחד אני לא אדרוש לעולם מהפרטנרית שלי משהו שאני לא יכול לתת, ואם אני לא יכול להתחייב למונוגמיה, אין סיכוי שאדרוש ממנה התחייבות כזו
ההפך, אני אתמוך אם תרצה קשרים אחרים, אעודד, אהיה שם עבורה
ובניגוד להרבה מקומות אחרים בהם ארצה אותה חשופה לחלוטין, את המימד הזה אתן לה לחשוף מולי בקצב שלה, אם תרצה.
מצד שני, בטח כשנוצר רגש משמעותי זה קשה כל כך לשחרר. לאפשר את המרחב כשהיצר הטריטוריאלי שואג, יוצר דחף אדיר להגיד - רק שלי
לדעת שהיא משחקת עם אחרים, כאלה שהיו לה בעבר, חדשים שנוצרים במקביל. לאפשר לה את המרחב למרות זאת
ועם כל אלה, איפשהו, לדעת שאם הקשר לא נשבר בגלל המצב הזה, עם כל הקושי ההדדי.
הוא רק יתעצם כתוצאה
בכל קשר שליטה יש את האיזון העדין הזה
בין תחושת הכוח והבעלות מצד אחד
ובין הנתינה וההתמסרות מצד שני
איזון עדין
כל כך עדין עד שלפעמים גם חולפת השאלה איפה באמת נמצא הכוח שמוביל את הקשר
האם הוא ביד המונפת
או אולי דווקא בתחת האדום שמתנוסס באוויר, מצפה לה
וזה בדיוק היופי באיזון
כי כשהמוקד יכול לזוז, בעדינות, מצד לצד
הקשר יהיה יציב ויפה
וקשר כזה יכול רק לשגשג
זו תחושה שקשה להסביר במילים
הרצון לקחת, לנשוך
בזמן שאני עמוק בתוכה, מזיין אותה בלהט, בכוח
כשהידיים שלה תפוסות בשלי, כשהגוף שלה זמין לי כולו
הרצון להשאיר טביעה של בעלות
להרגיש את הטעם של העור החם שלה בפה שלי
לטעום אותה
לשמוע את האנקות שלה, שרק מעודדות אותי להדק את השיניים, להתחפר בה
להרגיש איך דווקא אחרי שהשיניים התהדקו, הגוף שלה מרפה, מתמסר
להשאיר סימנים עגולים, אדומים
על שרירי הטרפז, על הגב, בצוואר
מנשיכות שהולכות ומתחזקות עד לנעיצה האחרונה
זו שמרוקנת אותי לתוכה
זו שגם גורמת לשיניים שלי להתהדק עליה בכל הכוח
להפוך אותה לשלי
כמה יפה לראות אישה ככה
מרוכזת בעצמה, בתחושותיה
העולם סביבה שותק, לא קיים עבורה
היא חיה את הרגע
את החוויה שאותה אני מעניק לה
זה הזמן שלה
הזמן לתת את עצמה, את גופה, את נשמתה
להעניק, להכיל
להשתחחר מהכללים והמחויבויות של חיי היום יום
מהדמות אותה היא מציגה מול העולם
גופה מתפתל, מגיב, צועק את תחושותיה
התפתלויות וצעקות של כאב
רעידות וגניחות של עונג
היא שם, כל כולה
מכילה
ומצמצמת את תחושותיה למילה אחת, בקשה אחת
עוד
בבקשה עוד
חדירה היא פעולה עמוקה, לא רק פיזית
בעיקר נפשית
היא משפיעה על הקשר, היא משפיעה על הגוף, היא משפיעה על הנפש
צריך לבחור אותה, להרגיש אותה, לדעת מתי היא נכונה, הכי נכונה
מתי שנינו נרגיש אותה, בשיא העוצמה
יש את הרגע הזה
זה שבו היא מרחפת
מודעת לעצמה בשיא
ובו זמנית גם לא
הרגע שמגיע אחרי שהיא גמרה
מייד אחרי שכל גופה רטט
אחרי שהגב שלה, שהתקמר, נרגע
כשגניחותיה נרגעו
כשנשימותיה החלו לשוב לסדרן
כשכל מגע נוסף יגרום לה לרטוט, להתפתל
זה הרגע שלי, הסימן שלי
לחדור אליה, לקחת אותה
בכוח
בפראות
או אולי דווקא באיטיות וברוך
להוביל אותה לאורגזמה שניה
שלישית
לדעת שהיא שם, מתחתי
רגישה כל כך
מרגישה כל כך
לדעת שבכל תנועה שלי בתוכה היא יותר ויותר שלי
בואי אלי כשהלב שלך דופק, חזק
בפגישה הראשונה, השניה או השלושים
תתרגשי
תצפי
תחשבי
תדעי שאני אפתיע בכל פעם מחדש
ואני ארגיש את הדפיקות המהירות
את הנשימה המתרגשת
את הצורך שלך
את הרצון
ואני אקח את כל כולך
אבל אתן חזרה בדיוק את אותו הדבר
סוף של יום עמוס, סוף של שבוע עמוס
מסתכל אחורה על מה שעבר השבוע במשרד, על המתח, על העומס, על המקרים המוצלחים יותר, המוצלחים פחות
פותח את החלון להשקיף על העיר, לראות מתחתי את האורות של הלילה שמתחילים להדלק, לנצנץ בחוץ
רוב האנשים כבר יצאו, אלה שלא יוצאים עוד מעט
החושך יורד מוקדם, יש ערב אחרון של חג וסוף השבוע קורא לכולם מרחוק
אני נשאר עוד קצת, מסדר את המחשבות שלי, סוגר מטלות אחרונות
עובר על השולחן שלי שעמוס בערימות הנייר שהצטברו עליו, לכל אחת שהונחה במקום בולט הובטח טיפול בהמשך, לא את כל ההבטחות צריך לקיים
כשאני אצא מכאן, חלק מהמטלות יהיו סגורות, חלק לא
אבל ערימות הנייר יעלמו מהשולחן הגדול והמשטח שלו יהיה נקי מאבק, הכיסאות יהיו מסודרים, החדר יהיה מזמין, כיסאות שחורים מול ספה כחולה
ואני אנעל את המשרד אחרי, אשאיר אותו חשוך, שקט. גם אני רוצה ללכת
בלילה החלל הזה ישנה פנים
האורות של הלילה ינצנצו בחוץ בוהקים, בניין המשרדים יהיה דומם חוץ מהפאב בכניסה שירעיש וישמח
יש בו בירה קרה ותוססת, יש בו אוכל טעים ואווירה טובה, בדיוק כזו שתעזור לסגור את השבוע בכיף
בלילה, אחרי שנצא מהפאב, אפשר גם לפתוח שוב את דלת המשרד, בלי להדליק את האור
לתת לחלונות הגדולים לזרוק את הנוף פנימה בלי ששוכני הבניינים האחרים או ההולכים ברחוב יוכלו להסתכל חזרה
לדעת שבחוץ או אפילו במסדרון, אף אחד לא יכול לשמוע דבר ממה שקורה בפנים, ולא משנה כמה חזק הרעש
להעמיד אותה ערומה ונרגשת מול החלון, עם הפנים אל הנוף, רואה ואינה נראית
להשכיב אותה על פלטת השולחן הגדולה, הריקה
לקחת אותה בשלל צורות על הספה הכחולה
ולהזכיר לה, שלמרות שכל העיר פרוסה מולה
כאן זו רק היא, זה רק אני
והקירות, יכולים לרעוד.
אני אוהב את העונה הזו
אוהב את השמים שמכוסים בעננים
אוהב את הגשם שחוזר, את הריח שלו באוויר
את הטמפרטורות בחוץ שחוזרות לשפיות
את הלגיטימיות לומר לה להגיע אלי במגפים ומעיל, לא יותר
אבל
תמיד יש אבל
עם הגשם הראשון הם יוצאים החוצה
בעיקר בלילה
עשרות ומאות של שבלולים
הם חמודים מרחוק, כן, נכון
ואצלנו הם בעיקר במדשאות הציבוריות, על גדרות ומדרכות
ובלילה, אי אפשר לדרוך באזור בלי לפחד שעוד רגע ישמע קול פצפוץ מתחת לנעל
של עוד קונכיה שהושמדה עם זחל חביב
ואין ברירה, פשוט אין
בטח כשאני מסתובב עם כלב שמוכן לעשות טובה ולשחרר רק על דשא
בין אין סוף מוקשים
וכלום לא עוזר
לא פנס
לא אור
לא תשומת לב
הם שם
בכל מקום
בקיצור
שחררתי תסכול
שמישהו יחזיר את הקיץ!
ואני אחזור לדרוש שמלות קיציות, קלילות, חושפות
נרות יוצרים אווירה, זו תאורה אחרת, רכה יותר, חמה יותר
אלה לא אורות החשמל הבוהקים, זו אש, עדינה, נוצצת
מאירה את החדר בדרך מיוחדת בפני עצמה, כזו שמועדפת עלי תמיד
יש נרות של שגרה, ריחניים, צבעוניים
יש נרות של חג, מיוחדים בפני עצמם
יש נרות של יום הולדת, חגיגיים, מעצבנים, כאלה שבשלב מסויים סתם הולכים ומתרבים
יש גם נרות כאלה שמטפטפים שעווה מיוחדת, חמה פחות
כזו שמריצה זרמים בגוף ולא שורפת
נרות שיכולים לקחת את השילוב של כל אלה שלמעלה ולהוסיף עליו את התחושה
את ההרגשה של הגוף שקופץ עם כל טיפה, את חוסר הודאות, את הזרמים שרצים בגוף
שעווה צבעונית שמציירת ציור על קנבס לבן, יוצרת דוגמא
נשימות מתרגשות מתחת לכיסוי עיניים, פה שגונח, גוף שמתפתל
כל אחד, ונרות החג שלו
