לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני שנה. 3 ביולי 2023 בשעה 8:31

יש כמה דברים ששומרים עלי שפוי בתוך החיים העמוסים שלי.

אחד מהם הוא העולם הזה, על שפע האפשרויות והעומק שלו.

אחד אחר הוא אימונים. לקחתי אותם ברצינות יותר ויותר, אין סיכוי בעולם שאוותר על 3 בשבוע, גם אם אין לי זמן לנשום.

אחרי אימון, בטח מהסוג הכבד, המוח מצטלל. אני מרגיש דווקא אז, כשהגוף סחוט, שאני מלא באנרגיה, חד ונמרץ.

זה מירוץ אינסופי שבו אני לא בתחרות מול אף אחד, חוץ מעצמי. גאה בעצמי על כל הישג. 

ועכשיו המספר 200 קילו מתחיל לזהור מולי מרחוק. אני עוד לא שם, להרים מהרצפה משקל כזה זה חתיכת אתגר. אבל מה שפעם נראה בלתי אפשרי הופך לאט לאט ליעד לגיטימי.

וחוץ מזה, יש לכוח יתרונות אחרים...

 

לפני שנה. 2 ביולי 2023 בשעה 8:20

מסתבר שמשק החלב הלאומי במשבר, בחוסר ניכר.

ראו כאן - https://www.ynet.co.il/economy/article/hybnyk000n

אולי זה הזמן שלנו, לקום להתגייס ולסייע לאומה.

יש כאן מאגר עם פוטנציאל לא ממומש, פרטי וסודי אשר דווקא בשעה קשה זו יכול לחשוף את עצמו ולהציע עזרה לציבור.

אני כמובן מוכן להקריב את עצמי ולהתגייס למאמץ הלאומי, אבל נכון יותר לעשות זאת כקבוצה.

 

חולבות שמעוניינות לתרום ולהתגייס, מוזמנות לפנות בפרטי.

כחלק מההתנדבות אני מוכן לתרום לחולבות הליכי אילוף והגברת תפוקה ללא עלות!

 

 

 

לפני שנה. 1 ביולי 2023 בשעה 20:39

לפני שנה. 28 ביוני 2023 בשעה 7:12

כל הזמן זורקים לחלל האוויר סטיגמות על הבדלים בין גברים לנשים

גברים צריכים להיות "חזקים" "מובילים" "קשוחים"

נשים צריכות להיות "רכות" "מכילות" "יפות"

אבל למה זה נכון להתאים אנשים לשבלונות?

העולם הרבה יותר יפה כשיש מגוון, כשכל אחד לוקח את מי שהוא עד הסוף

 

ואם כבר, אז עם כל ההגדרות למיניהן יש רק הבדל אחד נצחי בין נשים לגברים

לנו יש כיסים, לכן לא (וגם אם כן הם לא נחשבים)

אז אנחנו נמשיך להסתובב עם הארנק, המפתחות והטלפון עלינו

ואתן עם החור השחור שקוראים לו לפעמים בטעות תיק צד

זה הבדל מהותי

והוא תמיד משליך קדימה על כל היתר חזרה

כי לכי להיות אישה חזקה וקשוחה כשאין לך כיסים, בטח אם את במקרה גם בשמלה מתנפנפת ועקבים דקים

 

 

***

בתמונה אישה קשוחה וחסינה לקור, עם תיק צד

לפני שנה. 26 ביוני 2023 בשעה 6:56

אני צריך להתפרק

לשכוח מהעולם לשעתיים ולא לחשוב

לשכב על הבטן, על הגב

ולהרגיש אצבעות מיומנות עוברות עלי, נוגעות, מעסות

מפרקות אותי לגורמים ובונות מחדש

לדעת שמי שנוגעת מודעת לגירוי שהיא יוצרת, אבל לא מוכוונת מטרה

אלא נהנית מהשירותיות עצמה, מהידיעה שהיא גורמת לעונג מתמשך

 

 

ומי שתדע לתת בדיוק את זה, תגלה, שאני יודע להחזיר חזרה, באותו מטבע

ולי יש ידיים גדולות יותר...

 

לפני שנה. 25 ביוני 2023 בשעה 12:38

אני אוהב לקחת

גוף, נשמה, רגש

לא דווקא את מה שהיא לא רוצה לתת

אלא דווקא כשקשה

את מה שהיא תרצה לתת, מעומק נפשה, למרות הצעקה הרמה של הגוף והמוח שלה שתטען עבורה את ההפך

למצוא דווקא את מה שקבור אצלה, עמוק

ולשחרר, בכוח

להרגיש את המעבר דרך המגננות שלה, דרך הבכי, ההתפתלויות.

להבין את אותו רגע שבו הבקעתי דרכם פנימה.

שהבנתי אותה כמו שהיא.

כמו שלעולם לא תודה שהיא

ולדעת שאז היא שלי

ולא בגלל שלקחתי את מה שהיה לה קשה כל כך

אלא כי ידעתי להגיע איתה דווקא לשם

לפני שנה. 23 ביוני 2023 בשעה 12:09

מכירה את הרגע הזה?

 

דמייני את עצמך שוכבת על הגב

ראש בין רגליך

ולשון שמכירה אותך היטב רצה בדיוק בקצב הנכון על הדגדגן שלך

דמייני את הידיים עוברות בין שדייך, צובטות את הפטמות

חדירה של אצבעות מתוזמנות היטב אליך

משלבות גירוי עמוק יחד עם הלשון שמעיפה אותך

דמייני את עצמך מתפתלת, מתנשמת מתנשפת

מקמרת את הגב

מגלגלת את הראש אחורה על הכרית

תופסת חזק את הסדין עם הידיים

דמייני את עצמך מתקרבת לשיא, את הלשון שממשיכה לרוץ עלייך לא מרפה

דמייני את הרגע הזה שבו את מנסה להכיל את הגלים שמשתוללים בגוף שלך, מתקרבים לשיא

לא יכולה יותר להשאיר את הרגליים מפוסקות וסוגרת אותן על הראש, מצמידה אליך

מכווצת ומותחת את כל הגוף כשאת מרגישה את הפיצוץ שעומד להגיד

 

דמייני אותי, בדיוק ברגע הזה

נותן ליקוק אחרון לדגדגן המגורה

מפסק את רגליך בכוח

עולה למעלה וחודר אליך בכוח, מזיז עלייך את כל המשקל שלי בכל נעיצה

לוקח במקביל את האוויר שלך בנשיקה עמוקה

זקוף, נוקשה ולא עוצר גם כשאת משתוללת מתחתי

 

ואז,

נסי להסביר לי

איך בדיוק זה הגיוני לומר ששולט לא יורד לנשלטת שלו

או באיזה חלק הרגשת שאת בשליטה...

 

לפני שנה. 22 ביוני 2023 בשעה 14:53

14 שנים אני כאן עם אותו כינוי

יצרתי אותו ברגע של גחמה אז, עם אסוסיאציה שקפצה אלי ממדף הספרים שלידי. ומי שיחפור לי מספיק בבלוג אחורה ימצא גם את הסיפור.

אבל עם הזמן היה ברור שזה לא מדוייק לי, לא בהכרח משקף אותי כמו שהבנתי את עצמי כאן.

ההתלבטות אם לשנות או למה ליוותה אותי הרבה זמן, עד לשיחה עם מישהי מהממת מכאן שישבה להכיר אותי כמו שאני, בלי רצון למשהו מעבר

היא עזרה לי לזקק את עצמי, להבין, כשברגע של קליק בשיחה אמרה לי שבעצם הפטיש שלי הוא בדיוק זה - לאלף פיות.

האמירה הזו הדהדה לי בראש כמה חודשים, כי זה לא פשוט לשנות כינוי שרץ איתי כל כך הרבה שנים. כינוי שהכירו אותי באמצעותו ודרכו.

אבל, לפעמים גדילה מובילה גם לשינוי :)

 

 

לפני שנה. 22 ביוני 2023 בשעה 9:54

לפני שנה. 21 ביוני 2023 בשעה 9:29

תעמדי מולי

 

שתי מילים שמכות בה כמו שוט

והיא, מבולבלת, לא יודעת למה, לא יודעת איך

רוצה להענות

אבל נבוכה, ממני שיושב לבוש על הכורסה מולה

נבוכה מעצמה כשהיא עומדת ערומה מולי, חשופה כל כך

 

מסדר אותה לאט כמו שאני אוהב

ברגליים פסוקות, לא רחב, לא צר, פשוט ומזמין

גב זקוף

כתפיים מגולגלות לאחור

ידיים מאחורי הגב בריבוע, כף יד למרפק

בתנוחה שחושפת אותה, גורמת לה להבליט את החזה

בלי הגנה

 

מציגה את הגוף שלה מולי

מגישה אותו, אלי

 

הדילמה היחידה שלי היא העיניים

 

מי שתהנה מהתחושה, מהמעמד, מי שתגיע בטוחה בעצמה

תישיר מבט, תחייך מולי, תתגרה

תצטרך להוריד את הראש שלה, מבט לרצפה

לבטל את עצמה מולי

 

מי שתתבייש, שתהיה נבוכה

מי שלא תדע איפה לקבור את עצמה 

תצטרך להסתכל לי בעיניים

לראות אותי מסתכל חזרה

 

ההתחלה היא תמיד עניין של תחושה

של הרגשה

של היכולת שלה לחשוף את עצמה מולי

לתת גוף, נפש

של היכולת שלי, לזהות את הדרך הנכונה עבורה

כדי לאפשר לה לשחרר באמת