לא סתם

תרימו ראש ותראו את השמים היפים במערב

הוא שם, גבוה מחייך בשמיים

חתול סגלגל, נעלם, אחת הדמויות המוצלחות ביותר של אליסה

מבשר לו חודש חדש

ואני מסתכל עליו מחייך אלי בשמים, מחייך אליו חזרה

שוב מגיע סוף שבוע

אחרי שבוע ארוך, עמוס, מתיש

בא לי לזרוק את כל הלוז שלי מהחלון ולקחת חצי יום חופשי לעצמי

ובמקרה שלי אני גם יכול

ספונטאני לחלוטין, בלי תכנון מוקדם

הצעות יתקבלו בברכה :)

עוצם עיניים ומעלה זכרונות בעקבות שיחה שהייתה לי שהעלתה נשכחות

חוזר כמעט שנתיים אחורה ליום שבו היינו יחד בירושלים

חשבתי הרבה על מה ואיך

ירושלים זו העיר שלי, משם באתי, ויש בה ולה כל כך הרבה להציע

והלב של ירושלים מבחינתי הוא השוק

הריחות, הצבעים, האנשים

והאוכל, כל כך האוכל

אני לא יכול להסתובב בשוק בלי להגיד שלום, חלק מבעלי הדוכנים הם חברים ותיקים

מאפשרים לי לעשות את הקניות שלי מהמקרר מאחור, איפה שהם שומרים את הסחורה הטובה, זו שתצא לבסטה בחוץ עוד יום או יומיים

אז לקחתי אותה לשוק לסשן פומבי

כזה שגם יכיר לה את המקום שאני אוהב כל כך

וגם ינער אותה מבפנים

עד אז, להיות הצל שלי במפגשים היא כבר למדה

להיות נוכחת, ברקע, להמתין לי שאחזיר את תשומת הלב אליה

הפעם רציתי לגרום לה לתת את המעמד של הנסיכה

את ההבניה הבסיסית שאנחנו יוצקים לנשים בחברה שלנו, את המעמד של הליידי שעושים עבורה

את הגאווה

את הדלת שנפתחת עבורה, את המשא שסוחבים עבורה, את הנחת המוצא הבסיסית כל כך בקשר רגיל, ונילי

אני לא אוהב להעביר סשנים פשוטים, מובנים

כאלה שבהם הצלפנו, חדרנו והלכנו

אני רוצה יותר

לגעת עמוק בנפש

להרעיד

לקחת חלק ממנה ולהתאים אלי

רוצה לבנות קומה על קומה

ולחוות יחד איתה את ההפתעה שבגילוי, יחד עם שלל התחושות, הטובות והרעות שנלוות למסע כזה

לא הסברתי לה מה ולמה

כדי לראות איך היא תגיב

לקחתי אותה אחרי, עוצר בדוכן אחר דוכן

בחלקם זורק שלום מהיר

בחלקם נאלץ לעצור לשיחה ממושכת עם הבעלים

לשים אותה ברקע

ובכל דוכן, נוספות שקית או שתיים, קניות של אוכל טעים הביתה

כששמתי לה את הראשונה ביד היה לה מבט של הפתעה על הפנים

כשהשניה הצטרפה האסימון נפל

בניתי את הסיבוב ככה שהשקיות הקלות יגיעו בהתחלה, הכבדות בסוף

והלכנו יחד

והיא, בניגוד למצב הרגיל שלנו, צעד מאחורי, סוחבת

עומדת עם השקיות ומביטה בי בוחר, מדבר

עם הכובד שמתווסף לידיים שלה בין דוכן לדוכן

את השקיות הכבדות אספנו מהדוכן האחרון

אלו שהופכות את המשא שלה מאנקדוטה לאתגר

ולפנינו הדרך למכונית, לא ארוכה, גם לא קצרה

ללכת דרך המון האדם בשוק ובמדרכות, תמיד צעד אחרי

והיא, אדומה כולה

בוערת מבפנים

חווה את ההשפלה מצד אחד, את האתגר שהצבתי בפניה מצד שני

לא מוותרת

אדירה

מתעקשת להשלים את המשימה, להראות לי שהיא יכולה

גם כשהדרך מתארכת

מגיעה למכונית כועסת, מושפלת, נבוכה

אחרי שנאלצה להתמודד עם סיטואציה שמעולם לא הייתה אף במשהו שקרוב אליה

פורקת את השקיות לבגז ומתיישבת, מרימה אלי מבט מחוצף

כדי שאכיל אותה

אתן לה לפרוק, לשחרר, להוציא את התסכול שלה החוצה

ולהיכנס עמוק עוד יותר למקום שבו רצתה כל כך להיות

כי צריך לדעת גם לשחרר ולהכיל אחרי מעצמה רגשית ופיזית

כדי לתת מקום לגדול

לתוך אותו מקום

להרגיש פשוט שייכת

תמיד אהבתי את הבניין של בצלאל

בתור סטודנט תמיד הייתי יוצא מהבניין המשעמם שלנו ליד ונכנס אלהם.

הייתה להם את הקפיטריה הכי שווה, יצירות אומנות מגניבות במסדרון 

וגם את הבנות הכי שוות בקמפוס...

היום הגעתי לדיון בירושלים ופתאום גיליתי את הקמפוס החדש והמדהים של בצלאל במרכז העיר, מבנה יפה, ענק ועם נוף מדהים מזרחה. איזה כיף

עכשיו יש לי חשק ליצור אומנות משלי, עיצוב בחבלים :)

בואי

נוציא ממך הכל החוצה

יחד

את הפחדים

את הבושה

את המעצורים

נקשור אותם

נכה אותם

נרעיד אותם החוצה ברעידות של אורגזמה

נשחרר אותך מהם

ונכבול אותך

אלי

מצדיק את הנסיעה לבאר שבע :)

קורה אחת לתקופה שאני מזדמן לבאר שבע, עיר האורות

כשזה קורה אני מקפיד בדרך כלל על צהרים בחומוס סעיד שעל השלט שלו בבניין המתפרק במרכז באר שבע מצויין באופן אירוני כל כך שהוא מגיע דווקא מעכו העתיקה

מילא אם היה חסר חומוס בבאר שבע, אבל חומוס מעכו?

בפעם הראשונה הסקרנות גררה אותי פנימה, אחר כך התחלתי לחזור

כי החומוס שלהם מעולה, השום לימון מפחיד

ומעל הכל, העלות למנה לא נתפסת, בטח במונחים של אזור המרכז

אני עדיין לא מבין איך אפשר למכור מוצר טוב במחיר כזה ועדיין להיות רווחיים, אבל מי אני שאתלונן

בקיצור, היום בצהרים אני אשב שם, אזמין חומוס עם גרגירים, פול וביצה

ומנה כפולה של השום לימון, לפני שאבקש עוד

ומי שתרצה להצטרף, לנהל שיחה מחוייכת עם אוכל טעים, מוזמנת לשלוח הודעה 

כי מה שמתחיל עם אוכל טוב ושיחה מחוייכת יכול להמשיך רק למעלה