אני מתכננת לך משהו מיוחד, היא מודיעה לי
שולחת תמונות מגרות, מתגרות של הבגד המיוחד אותו היא רוצה ללבוש לסשן שלנו
זה שנבחר מתוך אין ספור מתחרים, אחרי מחשבות, התלבטויות
רצון להראות, להרשים, להשקיע
כזה שיוציא את העיניים של כל מי שיסתכל עליה
היא שגם ככה מסובבת אחריה ראשים ברחוב, גם אם היא חושבת שלא
עוטפת את עצמה כמתנה
יפה, נוצצת, מושכת
והיא מחכה לי
ברחוב הסואן
בין הצופרים, השריקות, העיניים שנעוצות בה
המכוניות שמאיטות לידה, בטעות, בכוונה
החיוך שלה מסנוור כשאני מגיע לאסוף אותה, אחרי שנתתי לה לעמוד שם, בכוונה, הופך אותה יפה אפילו יותר
ואני כמו כולם, נועץ בה מבט רעב, מרחוק
עוצר לידה ופותח חלון
מפשיט אותה במבט ואומר רק
תסתובבי, לאט
ככה, מול כולם, תציגי את עצמך
גם אם הלחיים שלך מסמיקות
וכשאני מרוצה, הדלת נפתחת עבורה והיא יושבת לידי, מתנשמת, מחייכת
וכשהדלת נסגרת
כשכל הרחוב עדיין מביט לכיוונה בציפיה לעוד
היא עוצמת עיניים ולוקחת נשימה עמוקה, מחפשת בתוכה את האומץ
ומורידה מעצמה את כל הבגדים
זה הרגע שלי
לתת לה חיבוק גדול
ללחוש לה באוזן כמה אני גאה בה על האומץ
ולהשחיל את החגורה בין שדיה, כי על הבטיחות אנחנו לא מוותרים
אנחנו, רק מתחילים
