לא סתם

מי את?

השאלה צפה מולה בחלל האוויר.

כל חייה הייתה רגילה לענות עליה בקלות ובמהירות, בסדרת תשובות כנות אשר מתארות אותה.

בחיוך גדול הייתה מציגה את עצמה בשמה היפה, ומוסיפה עליו פרטים בהתאם לאדם עימו שוחחה.

לעיתים הייתה מפרטת על עבודתה, לעיתים על תחביביה, לעיתים על משפחתה ולרוב הייתה שוזרת את הנושאים אלו באלו.

היא תמיד נחשבה אשת שיחה מעניינת, ידעה להציג את עצמה בחן ולגרום למשוחחים איתה תחושה של נוחות.

אבל השינוי שנעשה בחייה שינה את המצב הזה, גרם לה לעצור לרגע ולהבין את השאלה טרם יכלה לענות עליה במהירות.

היא הפכה לנשלטת, רכושו של אדונה.

ומאז כבר לא היה לה צורך בשם, לא מולו.

גם בגוף ראשון נאסר עליה לדבר.

כל ניסיון שלה לשלב במשפט "אני" נענה בעונש מיידי, מכאיב.

כנשלטת היא למדה להציג את עצמה בגוף שלישי, להשפיל את עיניה לרצפה ולומר - "אדוני, הצעצוע שלך כאן בשבילך, עשה בה מה שתרצה"

כשהציגה את עצמה כ"שפחה" או "צעצוע" או בכל תיאור אחר שבחר עבורה, האישור שקיבלה ממנו היה הסיפוק העמוק ביותר שיכלה לקבל.

לראשונה בחייה הרגישה שהצליחה להביא את עצמה להתמסרות מוחלטת לאדון שאליו ייחלה, שעליו חלמה.

עם הזמן הלכה היא הבינה שהיא משתנה בהתאם

היא כבר לא צריכה לחשוב כשהוא שואל אותה "מי את?"

היא שלו