בושה היא רגש עמוק, בעייתי
טובעים אותו בכן, במיוחד, יותר מבנו
מגיל צעיר, מכריחים אתכן במודע או שלא במודע להסתכל על עצמכן בדרך עליה בנים לא היו נותנים את הדעת
ומי שגדלה בצד הדתי יותר של המפה קיבלה את הבושה הזו, עמוק עמוק לתוכה
מהמשפחה, מבית הספר, מהחברות
מהביקורת התמידית שמוטחת, בעיקר זו השקטה, מהחברה סביב
מהצורך לעמוד בציפיות, להראות שאת לא
וזה לא משנה לא מה, פשוט שאת לא
אותי זה תמיד מכה חזרה
גורם לי להביט במי שאיתי
להתמודד
לוקח כל קשר למסע שבו מה שהופך סשן לעמוק יותר, לאינטימי יותר
הוא הרגע בו אני באמת מזהה את המקור העמוק של הבושה, ותוקף דווקא אותו
מנסה לפרק אותו לגורמים
הרגע שבו באמת אפשר לגעת, עמוק, כואב וטוב באותה נקודה שחורה שהיא סוחבת איתה כל החיים
לגרום לה להתמודד איתה, גם כשהיא אדומה כולה, נבוכה, בוכה, לא יודעת איך או איפה לקבור את עצמה
אבל הרגע שאחרי
שווה את הכל
המבט הנוצץ בעיניים, הזיכרון שאני יודע שהשארתי
ובעיקר, ההבנה שבפעם הבאה, נלך רחוק יותר
