יש ימים שהם ימים של טקס
ימים שבהם היא יוצאת מהבית מאופרת, מתוקתקת, לבושה בבגדים שנבחרו בקפידה, ידגישו אותה לעיני כל מי שיתבונן בה
בניגוד מוחלט לשגרה שלה, בה נושאים אליה כולם עיניים כשהיא לבושה בתלבושת אחידה, בימים כאלה היא מגיעה כדי להראות, לא יותר
היא תשפיל מבט, היא לא תיזום שיחה, תדבר בקצרה רק אם יפנו אליה
היא תהיה שם, נוכחת ברקע. קישוט יפה ויעיל
תסכם, תגיש משקאות, תבצע משימות פעוטות, עד כמה שהיא מסוגלת בהתחשב ברטט שפועם בלי לרחם בין רגליה, מוחק את מה שנשאר מהמוח שלה
ביום שלי, יום כזה יהיה יום של שגרה
פגישות דיונים, סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור
בכולם יש השקעה אין סופית של מחשבה, של תשומת לב במי שנמצא מולי
בנבירה לתוך הקרביים של החיים שלהם
יום כזה יכול להתנהל בזירות שונות, בתים, משרדים, מסעדות
אבל בכולם האנשים שיושבים מולי מסתכלים עלי, על הצוות שלי, בתור מי שצריכים ויכולים לספק את כל התשובות
לענות על כל השאלות
לחשוב עבורם, לחשוב במקומם. לתת להם לא רק את הפתרון שהם צריכים, אלא לסלול את הדרך אליו
ולדעת שהיא שם, פועמת לצידי, נוטפת. מספקת לי הסחת דעת מבורכת מולם כזו שרק עוזרת לי להתרכז
אם רק הם היו יודעים מי היא באמת שיושבת לצידי, מה היא באמת
בשגרה שאליה ארשה לה לחזור למחרת