לא סתם

כשהחגורה פרוסה לחלוטין אין בה שליטה נוחה. היא ארוכה מדי, דורשת מרחק ובעיקר לא אפקטיבית. חגורה היא לא שוט, היא לא נועדה למרחקים האלה. בהם היא תרעיש ותפספס, אבל לא תפגע.

כשהחגורה מקופלת לשתיים היא כלי אימתני, חד, מדוייק. השליטה מוחלטת, העוצמה אדירה. כל הצלפה חורטת בבשר. ובאותה מידה היא כלי מרוחק, דורשת שימוש בטווח תנועה מלא של היד, מרחק של צעד לפחות בין היד המצליפה לגוף המוצלף.

כדי להשתמש בחגורה באינטימיות, בתוך חיבוק, על גוף שמונח על הברכיים, צמוד וחם, צריך לקפל אותה לארבע. להתאים אותה לטווח הקרוב, האישי. לוותר על עוצמה לטובת דיוק.

ולהרוויח את התחושה הכי אישית שיש, הכי אינטימית שיש.

לשני הצדדים