לא סתם

זה היה מפתה כל כך, לצאת לים בשבת

להנות מהקיץ שחזר, מהגלים הגבוהים, מהשמש

בלי לחשוב לרגע, שבניגוד לעבר שבו הייתי כל הזמן בחוץ היום אני הרבה פחות

והחשיפה הממוקדת, בטח אחרי חורף ארוך, השאירה אותי חרוך

וזה כל כך לא הוגן, בדרך כלל אני זה שצוחק על הנשרפים, שלא מתמרח כל שעה בדייקנות

ועוד יותר לא הוגן היה פשוט ליפול למיטה מוקדם כתוצאה, עם אותה עייפות פסיכית שלא עוזבת אחרי שהעור נשרף

נשאר רק לזכור את המסקנות האלה טוב טוב בשבת הבאה, רגע לפני ההחלטה לצאת שוב לים, כי הוא רק משתפר עד שהמדוזות יבואו להרוס הכל