לא סתם

שוב הוא אומר לי, למרות שאני כבר יותר מכאוב.

כבר חצי שנה אני איתו ובכל פעם אני יוצא ממנו עם תחושה אחרת. הוא לא צפוי, אכזרי ויצירתי.

הוא סופר לי 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9 ,10

אני חושב שסיימנו, כואב לי, שורף לי, רוצה להתמוטט. הוא לידי עם חיוך ממזרי אומר - עוד 5 פעמים, לא יודע אם אצליח לעמוד בזה.

עובר את הראשון והשני, בשלישי הגוף צועק, כואב, שורף, הרביעי והחמישי הם אתגר אדיר.

אני קורס מייד, לא מרגיש יותר אף איבר בגוף שלי חוץ מכאב טוב שמתפשט.

הוא תמיד מחייך, מרוצה מעצמו, דוחף אותי לקצה, מעמיס עוד ועוד.

הוא יצירתי ומתחכם, בכל פעם מגוון את המפגשים שלנו, תוקף אותי בדרך אחרת.

אבל הסיפוק לא קטן, היום הצלחתי להרים מאה קילו...

אחרי הכל ההבדל בין אימון אישי לסשן לא גדול, עניין של ראיית עולם ובמקרה שלי גם חילוף תפקידים מעניין...

בפעם הבאה, הוא מאיים, נרים 110 קילו...