היא עומדת לפני, ערומה, סקרנית, מנסה לנחש מה נעשה היום.
מבקש ממנה לפתוח ידיים לצדדים וקושר במהירות רתמת חזה, לולאה מתחת השדיים, לולאה מעליהם.
הרתמה לא הדוקה מדי, היא מיועדת כבסיס לאחיזה ולקשירות אחרות, אבל מהרגע שהחבל נגע בה היא רועדת מציפיה.
כשהרתמה מוכנה מורה לה לשלב ידיים מאחורי הגב. התגובה של הגוף אוטומטית לתנוחה הזו, החזה מזדקף קדימה מובלט ומפתה.
מחבר חבל נוסף לרתמה, בין השדיים שלה, ומתחיל לקשור כל שד בנפרד. כל לולאה לוחצת עוד ובסוף התוצאה נראית נהדר כשהחזה שלה מוחזק זקוף.
קשה להתאפק מול מראה כזה ואני מתכופף קדימה ומכניס פטמה לפה, יונק ומשחק בה ומרגיש אותה מתקשה בתוך הפה שלי, מעלי היא גונחת. כשהפטמה מגורה מספיק שולח יד לכיס ומוציא מצבט כבד מחבר לפטמה שלה ושומע אותה נאנחת. זה הזמן לתת את אותו טיפול גם לפטמה השניה.
היא יודעת מה מגיע ומנסה לשלוח יד, להעביר בשיער שלי בזמן שהפה שלי עליה. התגובה מיידית. אני שולח יד ומחזיק את שלה, בלי כוח. מסתכל לה בעיניים ואומר - היום הידיים שלך יישארו חופשיות אבל זה לא אומר שהן יכולות לזוז. הידיים יישארו במקום שבו אשים אותן, גם כשיכאב, גם כשתרצי לברוח.
זה קשה לה, היא רגילה לגעת, הידיעה שהיא יכולה ולמרות זאת אסור לה קשה.
אני לוקח צעד אחורה ומסתכל רואה את השדיים מתחילים להאדים, את הפטמות לחוצות במצבטים. זה הזמן לחיבוק ארוך, צמוד, כמו שהיא אוהבת. אבל הפעם החיבוק והלחץ מכאיבים לחזה הקשור, לפטמות הצבוטות, היא מתפתלת ואני מנשק אותה נשיקה ארוכה.
משעין אותה על כיסא, הידיים אוחזות במשענת, השדיים הקשורים מתנדנדים באוויר והתחת שלה בולט אחורה, מזמין.
אני מחליט לוותר על החגורה והשוט. במצב כזה עדיף להשתמש בידייים. כל מכה עלה הישבן גורמת לגוף שלה להטלטל, לשדיים הקשורים להתנדנד, למצבטים לקפוץ. אמרתי לה שנספור היום רק עד 50. בערך ב-26 היא מאבדת ריכוז, הכאב גם בישבן וגם בשדיים מטריף, היא רוצה לשלוח יד לאחור ולהגן על עצמה, רוצה לשלוח יד לפנים ולמנוע מהשדיים לקפוץ בכל מכה, אבל היא יודעת שאסור, הידיים החופשיות יישארו במקום, היא מאבדת את הספירה ואנחנו מתחילים מההתחלה, 1, 2, 3...
סך הכל, הגענו במצטבר ל 113 כשהיא מצליחה לסיים לספור עד 50. היא מסוחררת, מגורה, כואבת. השדיים שלה התנפחו בקשירה והם עומדים להם שם אדומים ויפים. זה הזמן לשחרר את החבל.
היא משלבת שוב ידיים מאחורי הגב ואני פורם את החבל לאט לאט, הדם חוזר ואיתו התחושה ולא מעט כאב. מושך את המצבטים לאט לאט אחורה, היא מתפתלת, צועקת כשהם פתאום עוזבים, אבל משאירה את הידיים במקום, מאחורי הגב.
אני נעמד מאחוריה ושולח יד לכל שד, מעסה ומחבק אותה תוך כדי. זה כואב יותר מהקשירה, היא מתפתלת בתוך החיבוק שלי. משכיב אותה לאט על המיטה, ונותן לה לשקוע, מחובקת לתוך הספייס שלה.
הידיים נשארות חופשיות.