לא סתם

התקופה הזו רק מבהירה לי כמה אני לא רוצה להיות סגור

נעול

רוצה לצאת, להשתולל 

לחוות

להיות

ואני משתדל, במסגרת המותר והאפשר לצאת 

כי החופש שלי חשוב לי כל כך

ודווקא התקופה הזו 

מזכירה לי מישהי שהכרתי כאן

אותה אחת שהפנטזיה הכי גדולה שלה הייתה בדיוק זו

להיות אסירה, בביתה שלה

לא ליום או יומיים

אלא לשבועות, לחודשים

ולא דווקא רק מאחורי דלת נעולה

אלא גם בחדר, בכלוב, בארון ואפילו במזוודה

לתקופות ארוכות, ארוכות מאוד

כשהמגע החברתי היחיד שלה הוא בזמנים שבהם אבחר אני להגיע

להשתמש בה איך וכמה שארצה

זו הייתה אחת מאותן פעמים שאמרתי לא למישהי שבאמת רצתה קשר איתי

אחת הפעמים שבהן החלטתי שזה גבול עבורי, קו אדום

היום אני רק מבין עד כמה