לא סתם

בזמן האחרון יש לי שקט

בבניין המשרדים שלי יש מעט דלתות פתוחות

ואת כל העובדים שלי שלחתי לעבוד מהבית

בניין ריק

משרד ריק

ולי יש שם את השקט לעצמי, לחשוב, להיות, לעבוד

אפילו בלי המחשבה על הלקוחות שלפחות פעם ביום פשוט מגיעים, בלי לקבוע, בלי לחשוב שיש לי משהו אחר על הראש. אבל ברור שנורא דחוף להם וצריך לפנות להם שעה, עכשיו.

בלי כל אלה

רק שקט

בכל זמן אחר, במצב כזה לא הייתי עובד

מישהי הייתה מגיעה, כדי לכרוע ערומה מתחת השולחן שלי

כדי לפנות הכל מהשולחן הגדול שלי ולנצל אותו

כמיטה לאהבה

כמשהו להשען עליו בו בזמן הצלפה

כבסיס לקשירה

כשהקירות סביבנו היו בולעים את אנחותיה

את גניחותיה

את צעקותיה

ועכשיו, מי ישמע?

לא צריך אפילו להזהר