רגשות

לא יודע להגדיר לעצמי איך אני מרגיש :(. התחושה המרכזית היא שהבלבול עוטף אותי מכל כיוון.. מודה, שכבר היו רגעים היום בלילה, שחשבתי, שאולי בכלל אני לא מתאים, לא מספיק טוב, לא מסוגל לספק את מה שדורשים ממני.. ואולי, מצד שני, זה בכלל אני? מוותר לעצמי, מעצים בעצמי את הפחד שלי, כדי לספק לעצמי תירוצים?

היום זכיתי לפגוש שוב את הדומית שלי, וזה רק הבהיר לי שאני רוצה להצליח, רוצה להישאר שלה, ולא רוצה להשתחרר. אבל הטוטאליות וחוסר ההפרדה, קשים לי, מבלבלים אותי. האם אני בכלל יכול להסתדר עם זה, במקביל לתחושות שאני חש כלפי החברה שלי? האם אני לא מביא את עצמי בהכרח לפיצוץ פנימי? האמת? לא יודע, אין לי שום תשובה. וכרגיל אצלי במצבים כאלה, משהו אצלי נאטם. קשה לי לחשוב או להרגיש, אני די עובר לעבוד בניוטראל, מכוח האינרציה.. מין תחושה כזאת, שלא משנה כמה אני אנסה לחפור, אני לא אמצא שם כלום בפנים. הכל התרוקן.. בד"כ, השלב הבא הוא הדחקה, ככה שלא צריך להמשיך לחשוב על זה :). הפעם אני מבטיח לנסות שזה לא יקרה. להמשיך לחפור, לנסות להבין. אבל כרגע, מה שבעיקר יש לי, זה בלבול..

(שבצורה מוזרה, דווקא אחרי הפגישה, גם פחת וגם התגבר במקביל. או שזה הבלבול שוב שגורם לי לא לחשוב בהיגיון ולדבר שטויות :))