לפני 15 שנים. 16 באפריל 2009 בשעה 20:52
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, במהלך היום הייתי מדוכדך ומדוכא, אבל עכשיו הכל כבר מאחוריי, ואני לגמרי מאושר, וזה אך ורק בזכות הדומית המדהימה שלי..
האמת, לא ציפיתי בכלל שזה יקרה, אבל בגלל שהיא הרגישה שאני עצוב - היא הגיעה לבקר אותי, והיתה מדהימה כתמיד. היא אפילו נתנה לי לקרוא לה בפעם הראשונה "גבירתי".
אז כן, אני מאושר. וגם מרגיש מוערך, ומרגיש שיש מישהי שדואגת לי, שאני יכול לסמוך עליה, שתהיה שם בשבילי בימים קשים. היא לא סתם דומית לסשנים, שנהנית להכאיב לי ונהנית לראות אותי סובל, אלא מישהי שאני באמת חשוב לה, וגם היא חשובה לי.
מקווה לזכות בעוד הרבה ימים שיסתיימו ככה.
דומית שלי, גבירתי - את אישה מדהימה!