לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 13:32
אני עדיין מרחף מהביקור של הדומית שלי אתמול. היא הרגישה שעצוב לי, ובאה עד אליי כדי לעודד אותי. מדהים. זה כמעט לא קרה לי אף פעם בחיים קודם, וזה הדבר הכי משמח בעולם לדעת שאני באמת חשוב לה. דומית שלי - את מדהימה! שיהיה לך שבת שלום..