המסע של חתולה והייטק

רק שבוע עבר, אבל לפעמים יש תחושה שהחיים משתנים ללא הכר. כמו שהחתולה אומרת "לפעמים עושים צעד קדימה ופותחים דלת שאי אפשר לסגור".

את הפוסט האחרון (כרונולוגית) כתבתי לפני כשבוע. זה היה בצמוד להחלטה שלנו לפתוח בלוג אחרי האכזבה של החתולה מ"הילד". בניגוד אלי, שציפיתי אבל הנחתי שנלך בצורה מאוזנת ושקולה, האכזבה שלה מהעובדה שהפגישה לא התרחשה (ואפילו שבתיאוריה לא הייתה אמורה להוביל לכלום) וההתנהלות שלו הייתה קשה.
ניסינו לחשוב על רצונותינו ולחדד את ההגדרות. ניסינו להבין מה הלאה, איך ממשיכים מכאן (ואם בכלל) ואיך מוצאים את אותה צלע מדוברת (ואולי זוג, החתולה מציעה. יש בזה משהו שמקל על ההתנהלות אבל גם מכתיב דינאמיקה שונה לגמרי).
אחת ההצעות שלי הייתה לכתוב בלוג משותף על התהליך שאנו עוברים. כל אחד מצידו, שני צדדים לאותו הסיפור. החתולה התלהבה מאוד מרעיון העבודה המשותפת וכבר באותו ערב ישבנו לכתוב את הפוסט הראשון (שכבר קראתם כאן). ההתרגשות שוב עלתה לה מדרגה. החתולה אוהבת את הכתיבה שלי והיא מרגשת אותה. אין מחמאה גדולה מזו, שהרי לה אני כותב (אין לי בעיה שהקוראים האחרים ייהנו גם אבל אני כותב ישירות לאהובתי).

למרות הקרבה ותחושת ההשגיות הייתה נפילת אנרגיות מיניות מצידה בעוד אני עדיין בערתי בפנים. כל התהליך גרם לי כל כך לרצות אותה (To want לא To please), לאהוב אותה, לגעת בה כל הזמן. זה לא שבימים כתיקנם אין לי את זה, אבל מאז התחלנו ב"תהליך" אני כל הזמן במהלך שלישי. עוטף, אוהב, מחבק, דואג – ממש אימא אווזה.

למחרת בערב, ישבתי ובניתי לנו בלוג. החלטנו להרים משהו אישי בפינה חשוכה של הרשת. אפילו לא משהו שממש מוצאים בגוגל (את הפרופיל שלנו בכלוב מוצאים בחיפוש, את הבלוג הפרטי לא..). לקחתי אחסון חופשי ובניתי עליו בלוג של וורדפרס (זהו אין יותר סינית בבלוג) וסידרתי את כל הפוסטים שכתבנו עד אותו רגע (3 במספר). כשחזרה בערב הכל היה מוכן ומתוקתק והייתה לה הפתעה נעימה ומרגשת.

אבל היה לי חסר משהו. תגובה אישית, רציתי חשיפה, לצאת לאור, לקבל תגובות, הצעות וחיזוקים. לאחר דין ודברים קצר החלטנו לשבת יחד, לפתוח פרופיל ולפתוח את הבלוג שאתם קוראים. ועכשיו הכל היסטוריה עם מעל 1000 צפיות באיזה 4 ימים, ושטף הודעות מאסיבי שגרם לי להרגיש כמו מיקי מאוס בפנטזיה – שואב שואב שואב אך קורס מול צבא המטאטאים..

אנחנו בכלוב מאז יום חמישי ואנחנו לא סגורים שהוא הפלטפורמה הנכונה לחיפוש שלנו. פשוט צלע שלישית, לא שולט או נשלט (כלומר הוא יכול להיות אבל לא באותה חוויה שאנו מחפשים כרגע). אין ספק שרבים מכם מגחכים כעת לבחירתנו בכלוב, אך אני שמח לעדכנכם שיש גם יש מועמדים מתאימים וראויים כאן (ועכשיו בטח חלקכם מגחך עוד יותר).

הפונים מתחלקים למספר סוגים: הסתמיים (הודעה בסיסית ובנאלית), הסתומים (הודעה חידתית או סתם הזויה ברמות ללא קשר למציאות), האגרסיביים, הלא קשורים (פידבק כללי ושאר ירקות) והמציקים למיניהם. מתוכם הצלחנו לדלות בשלב זה כמה שאנו סופרים על יד אחת שפשוט מעניינים אותנו. הם יכולים להיות צלע פוטנציאלית או אפילו כאלה שהיינו יכולים להתחבר אליהם, אבל על אלה בהמשך.

מה שכן מעניין הוא התהליך. לרוב שנינו יחד עם הלפטופ בסלון או בחדר השינה, מתכתבים בשצף.
החתולה אוהבת להיות מנומסת, בעוד אני לפעמים יותר פרקטי ומעט ציני. היא מתעקשת לענות כמעט לכל הודעה (לחיוב, לשלילה או להמשך) בעוד אני ממיין יותר בזריזות.
התהליך החזיר אותנו לאנרגיות גבוהות ובשילוב סופ"ש מוצלח (גם בחסות הכלוב) שכלל סשן משובח ופעילות מינית ערה למדי נתן לנו תחושה שחזרנו אל הסוס.

החתולה מרגישה חשופה ולא בטוחה בצעד של פרסום הבלוג. מאידך היא מבררת לעצמה את רמת המוכנות שלה למפגש עם מישהו לא מוכר וחדש (לא כמו "הילד"). בכל מקרה – אנחנו בוררים לאט בתהליך מבוקר ודיסקרטי. על הסופ"ש הראשון שלנו בחסות "הכלוב" בפוסט הבא (אתם לא רוצים לקרוא מגילות ארוכות מדי נכון? מה גם שבפוסט הזה אין סקס, מה שמאכזב את קהל הקוראים).