המסע של חתולה והייטק

הייטק שלי, אהובי, העבד שלי, המשרת שלי, ה-גבר שלי

כתבת לי "את חסרה לי...אני לא שומע אותך". אני??? אני כל הזמן כאן.
לאחרונה חווינו סאשנים מדהימים (אחד מהם וירטואלי) שהביאו אותנו לרמות גבוהות של התרגשות, מחויבות ולהחלטה משותפת על שינוי בסגנון החיים. המון זמן אני רציתי בשינוי, בעליית מדרגה. רציתי יותר, רציתי יותר ממך, רציתי יותר אותך. (לכל השאר זה אינו סותר את המסע לחיפוש הצלע השלישית שגם אותה אני מאד רוצה)

בלילה ה"מפורסם" כשנשכבנו שנינו מתנשפים אחד לצד השני עם דופק מהיר, מזיעים אחרי חוויה עוצמתית ומטורפת. פלטתי באוזנייך את משאלתי הסתובבת ואמרת "אני מסכים". הרגשתי רעד בגוף. הסתכלת עליי בעינייך המדברות ותפסת בידיי וביקשת "אל תיבהלי, אל תתרחקי, אני מבקש" אבל כן נבהלתי..לא ממך אהובי...ממני, מהבקשה, מהצורך שלי.

הימים שאחרי הרחיקו אותי למחשבות. אני יודעת שזה עמוס לחיות בזוגיות .וב"כזו" ....זה התעסקות אינטנסיבית, המון יצירה ויצירתיות, המון עוצמה- להלך כל הזמן על הקו הדק בין עונג לכאב. פגישה עם זוג חברים (החדשים שלנו) אפשרה לי לראות דברים אחרת. החוויות המשותפות שחלקנו באינטימיות זוגית איתם נתנו לי את האפשרות להודות "הוא אהובי, אבי ילדיי ויש איפשהו גבול לכמה שאני יכולה.....אני מפחדת לעבור את הגבולות שהצבתי לעצמי" ישבת שם ושמעת אותי, חיבקת אותי ואמרת לי "אני אהיה שם להגיד לך, להזהיר אותך. אני סומך עלייך".

לאחרונה אני יותר ויותר נחשפת לתובנה שישנה המון אחריות בסיטואציות כאלה. צריך מכלול של תכונות אנושיות שצריכות להיות שם וצריך מכל אחת מהם הרבה.....לא! המון. ביטחון (במעשייך),קבלה, הכלה, הבנה, אהבה, אומץ, פרגון, התחשבות לצרכיו של האחר ואין זה משנה מאיזה צד של השוט אתה נמצא. פחדתי שאתה מסכים מהאהבה ולא ידעתי באותו רגע אם באמת הבנת אותי, את בקשתי. זה הטריד אותי. נשארה ה-שאלה "האם אני סומכת על עצמי?" השאלה הזו מעסיקה אותי המון. כי אני לא נהנת מלהכאיב רק כדי להכאיב. (זה משעמם אותי!) הרגשתי הרבה בדרך....כאב נפשי שכלל הרבה מחשבות, התלבטויות, שאלות נוקבות שמגיעות כשאינך נמצאת בהשלמה. הכאב הפיזי גם לא פסח עליי: כאבי בטן בלתי נשלטים וחוסר תאבון ואיתם גם ירידות האנרגיות והדמעות. (אתה בחו"ל הפסדת את החלק של הדמעות.)

ככל שאני מתרחקת מאותו לילה אני קולטת ממעשייך, מדברייך שהיית רציני, כל החושים שלך והחוכמה שלך היו מפוקסים בי והבנת את ביקשתי. אצלי עכשיו נפל האסימון, אני חשה הקלה. אני מבינה שההתמדה במעשייך והתמיכה הבלתי מתפשרת שלך שבאה מאהבה שלך אליי, אלינו החיבוק החם שאת תחושתו וחומו אני חשה עוטף אותי כל הזמן..... הביאה אותי למסקנה והבהירה לי שישנם אנשים (כמוני כמוך) שחיים את חייהם אחרת, בצורה יותר אינטנסיבית וכנראה כך הדברים צריכים להיות עבורנו.
ברוך הבא לשארית חיינו המשותפים
אוהבת אשתך
[u]