המסע של חתולה והייטק

מוקדש לאישה שבחיי, אהובתי, מלכתי וחברתי... אוהב..

שקט... שקט כמעט מוחלט, שברירי, מטעה. קודם היה פחות שקט. גניחות קטנות, נהמות, אפילו זעקות קלות חנוקות ניסרו את החלל הסגור, הדהדו אנה ואנה.
עכשיו שקט, ובלב – סערה. הוא מתפוצץ כמעט. מאושר, מפחד, פשוט עולה על גדותיו.
רוצה לחלוק, לשתף, לשקף – ואין מילים.
משפטים מהדהדים היטב בראש – קולה הצלול לוחש, מסביר, מכתיב, דורש. המעבר חד, אך מרגש. העוצמות גורמות לאנרגיה לזרום, הגוף דרוך כולו, מפוקס, מנסה לתעל אותן בכדי לענג, לרצות, לשרת.

השוני מדהים. שינוי סגנון החיים, עליית המדרגה הספק מתבקשת, המגבלות החדשות – מסעירים את הדמיון וטוענים את הגוף. הוא מתחדד, מתעל, מפוקס. נוצר דיאלוג אינטימי עמוס רגשות, מלא קווים שהוא והיא רואים, תוהים. אלה הימים הראשונים של החיים החדשים שלהם. הכל חדש. זמן של שינויים.

והלב ? הוא כבר עמוס מלהכיל את האהבה והאינטימיות. מחשב להתנפץ לרסיסים. רוצה לצאת אל העולם, לצעוק בקולי קולות: "היא עשתה את זה. בעצמה! היא לקחה את זה. ואני כולי שלה".

עכשיו שוב שקט. ורק בלב סערה. עוצמת הרגשות פשוט גדולה מלהכיל. הוא לא צפה את העוצמה, כאילו מישהו סובב את מתג החשמל עד הסוף. הוא לא ידע שהם היו בפנים, רדומים. היא שחררה אותם ואותו. והוא עכשיו כלוא בכללים ובחוקים החדשים. כלוא – ומשוחרר. הוא לא ידע שבפנים מסתתרת עוצמה כזאת, חיבור אינסטנט, מאווי נפשו הקסומים. זה מה שהוא רצה – אותה, רק יותר.

ועכשיו היה לו אותה, כמו שבסתר ליבו תמיד רצה. היא הפתיעה אותו, נגעה בו ורגשה אותו, לקחה אותו לפסגות שרגלו לא דרכה בהם. האנרגיה זרמה ממנה. היא נכנסה לתפקיד ועיצבה אותו ביד רמה.

שקט. השקט שאחרי הסערה. גוף נוגע בגוף, מיוזע. משתפים. היא מעט מיוסרת, תוהה אם לכך התכוון המשורר, מתקשה להכיל. והוא ברקיע, מנסה להוריד את הכוכבים עבורה.

שקט מוחלט. עוד שעות בודדות. יום חדש. היום הבא של חיינו החדשים.
* * * * *

ולאלה עם הספקולציות - לא, זה לא מה שאתם חושבים. עדין לא.