המסע של חתולה והייטק

רק שבוע עבר מאז אותה חוויה מדהימה ומטלטלת שעברנו, שבוע קצר, אך נדמה כאילו זה היה לפני זמן רב. כשאני מסתכל על החיים שלנו, קשה לי לזהות את הזוג הבורגני היושב בד' אמותיו, מכונס בתוך עצמו ומחסל סדרות טלויזיה ברצף (אנחנו ממש אוהבים "גריי", מקפלים כביסה עם "אחים ואחיות" ברקע ומתחילים להשתעמם קצת מ"אבודים" אם כבר שאלתם).
אז לא הפכנו לחיית מסיבות פרועה (בכל זאת צריך לארגן סיטר לילדים ובשעות הקטנות זה לא תמיד פרקטי) אבל בחודשיים שעברו מאז התחלנו את החיפוש יצאנו ובילינו בערך בשביל חצי שנה אם לא יותר. כמו פרח המגלה את השמש, נפתחנו לעולם, הכרנו המוןןןן אנשים (כמה זוגות נפלאים שיכולים (אם לא כבר הפכו) לחברים טובים, וגם לא מעט אנשים אחרים), יצאנו, בילינו ורקדנו (אני לא זוכר את הפעם האחרונה שחזרתי ממסיבה ב-4 בבוקר, אפילו כשלא היו לי ילדים).
אנחנו לא ישנים מספיק (כי רוצים להספיק כל כך הרבה) ולמרות שאנו מגדירים את עצמנו כחיות לילה אנחנו מתחילים להתפרק קצת בקצוות, גם מחוסר שינה ואולי מ"עודף" סקס (טוב אין ממש "עודף" כי זה דבר שקשה לקבל מספיק ממנו, ובכל זאת רמת המיניות שלנו עלתה פלאים לאחרונה ולא שהייתה נמוכה מלכתחילה). זה מתחיל לתת את אותותיו בשרירי המין היפה, שנשאל לאחרונה אם עבר לעסוק בפעילויות אקסטרים למיניהם.

בקיצור – המון תלונות (אשתי אומרת שאם אני לא מתלונן אז משהו ממש לא בסדר איתי) אבל לצד זה אהבה וזוגיות חזקות מתמיד וכן מוי מוי כיף. (ואיפה גב' לופליטו הצעירה כשצריכים אותה...)

בתור החלק המיושב יותר בזוג, התהליך חולל בי פלאים. אני מרגיש פתוח יותר, משוחרר, פחות ביישן ונבוך מבדרך כלל (ומי שמכיר אותי יודע) והאושר שמציף אותי (ועולה על גדותיו) עוזר לי מאוד גם בהתמודדות עם קשיי היום יום. התחושות מדהימות.

ומצד שני – יש גם קשיים, ומאוד סובייקטיבים. הצורך לתמרן ולסנכרן "שקרים לבנים" גובה מחיר, גם מהמיומנים שבינינו (עם הרבה נסיון בסיבוני לקוחות הייטק זועמים). לתאם עמדות, לבדוק, לשקר ולהסתיר את החיים ה"כפולים" – לפחות אנחנו עושים זאת יחד. מעניין איך עושים זאת אלה שבתוך זוגיות ומסתירים את כל זה מהצד השני.
ישבנו בשבת בערב עם זוג חברים טובים מאוד (זוג שאנו חושדים קלות שיש בהם מן העולם הזה פה ושם), ונילים בגדול, ולמרות שהערב היה כיף ומהנה וזרם, משהו מהחשמל הזה שזורם דרכנו בחודש ומשהו האחרונים לא היה לגמרי שם. התהייה הזאת, החופש והרצון לשתף את החברים הונילים בתחושות ובחוויות שלנו (והאם להגביל זאת לחוויה או לשתף בכל העולם שלנו כפי שמשתקף פה בבלוג), הולכת ותופסת לה נפח. קשה לדעת מי יקבל זאת ומי יתפוס לו מרחק....

* * * * *

בשישי היינו במסיבה הראשונה שלנו. בעבר היינו מספר מועט של פעמים בדנג'ן אך אני לא ממש מצאתי את עצמי באוירה המנוכרת, בעוד החתולה ביקרה שם מספר פעמים נוספות ולא יספה.
בשישי היה שונה מאוד. חיכינו למסיבה בקוצר רוח, הוזמנו ע"י שני זוגות והתקבלנו בזרועות פתוחות ע"י המארגנת (לא שכחנו, תגידי מה לבשל לארוחה) שלקחה מידינו את המאפים פרי מטבח החתולה.

התחלנו את הערב בבליינד דייט (החמישי או שישי שלנו בחודשיים האחרונים, אחרי שלי אישית לא היו כאלה אי פעם) מוצלח עם החברים החדשים שלנו (אוהבים אתכם הרבה) ובהגיענו למסיבה נפגשנו עם החברים הקצת יותר ותיקים שלנו (שאותם אנחנו אוהבים מאוד והתחברנו עמוקות) שהכירו לנו עוד אנשים חדשים ומעניינים.
המוזיקה של דיאבלו הייתה פצצות (אולי גילנו המופלג אפשר הנאה מושלמת מאותם להיטים אשר פיזזנו ברחבות השנבו כחיילים שטופי הורמונים) והשתייה והחופשיות הרבה הייתה מעולה. כחובב מגפים מושבע ופטישיסט ותיק ריירתי לי רבות בהשתאות והנאה מרובה.

חזרנו הביתה ב-4, הלכנו לישון ב-5 אחרי ויסות חרמנות קצר, והתעוררתי ב-7 עת האברג'יל הקטן החליט שנגמר לו אצל סבא וסבתא והוא רוצה שסבא ייקח אותו הביתה לפני הטניס. בגיל 36 אני לא ממש בנוי לשעתיים בלילה, ולמרות שניסיתי להיות הגיבור אני עדיין עייף יומיים אחרי (מה הפלא עכשיו כמעט אחת וחצי ואחרי שכמעט נרדמתי פעמיים בעבודה היום אני עדיין יושב לכתוב לכם).

בקיצור – בליינים של ממש. ופתאום גם לא מעט חברים חדשים, המאפשרים חופשיות וזרימה.

היום יום נישואינו העשירי (הזמן פשוט עף כשנהנים) מוצא אותנו במקום שונה מאוד מאשר מלפני מספר חודשים או שנה. מקום חזק, מקום אוהב, פתוח בשקיפות ובטוח בעצמו. אושר גדול... במיוחד עם חתולתי לצידי (ומעלי :-)). מזל טוב!