המסע של חתולה והייטק

יותר מ-8 חודשים עברו מאז הצטרפנו פורמלית לאתר.
אני קראתי באתר כשנתיים (ואולי יותר) לפני כן, והצגתי בפניה תכנים ספציפיים שיענינו אותה. למרות שבעבר ביקרנו בדנג'ן מספר פעמים
(אני מועטות והיא מעט יותר) וידענו שמבחינת העניין אנחנו חלק מהקהילה – נרתענו לא אחת כשחשבנו להצטרף אליה בצורה רשמית.
כזוג נשוי הפעיל בתחום לאורך שנים רבות תייגנו את הקהילה כמאוד ביצתית על-סמך מה שראינו, הרגשנו ושמענו ממכרים שכן היו פעילים בה.

ניסינו להתרחק, אולי לשמור על עצמנו. באותו זמן לא היה לנו הצורך לחשוף את עצמנו, לא הייתה כל מטרה.
עד אותו יום בסוף מרץ, כשחזרתי מנסיעת עבודה. אהובתי בדיוק עברה עבודה, ועמלה על הפייסבוק שלה.
היא רצתה לחבר אליה כל מיני אנשים מעבודתה הקודמת. אחד מהם פנה אליה בספק הצעה, וסיפר לה משהו שהדליק בה מתג חבוי. שלישיה.

זה משהו שדיברנו עליו בעבר. הגיוני בהתחשב שאנחנו זוג מאוד ותיק ואקסקלוסיבי זמן רב (נחגוג השנה 20 שנים לדייט הראשון
וחגגנו עשור לנישואין לא מזמן). פעם היינו קרובים לממש את זה, אבל הדרך שנבחרה (מלכה בתשלום עבורי כמתנת מומולדת)
לא התיישבה לנו וזנחנו אותה. בפעם אחרת היינו בערב טנטרי זוגי פרטי שעשה לנו פלאים. היה מרגש ומיוחד, אבל רק צעד ראשון.

ואז – בסוף מרץ. משהו השתנה. באותו סופ"ש חיינו את הנושא, דיברנו ונפתחנו לרעיון. היא רצתה ואני – אני תמיד הייתי שם כנראה.
התחלנו לכתוב בלוג פרטי ואז, בהחלטה אימפולסיבית, פרסמנו אותו כאן.
למה כאן? למה באתר הקהילה? שהרי החיפוש הראשוני שלנו היה כמעט ונילי לחלוטין?

לאלוהית (למדתי 😃 התשובות. מה שכן, ההחלטה הסתברה כמוצלחת מאוד. באופן יחסי, יש אחוז אינטליגנטים ניכר בקרב אנשי הקהילה
ומכיוון שלא חיפשנו זיון גרידא, אלא היכרות מינימאלית כחלק מהחבילה (שהרי זאת הפעם הראשונה והיינו צריכים להקהות את הקצוות)
היה לנו קל להתחבר לאנשים כאן על בסיס רקע משותף.
אמנם, מחפשי הזיונים גרידא קיימים למכביר גם כאן, אך בכל זאת חלק מתחושת הזילות שיש באתרי "הכרויות מיניות" שונה כאן, בעיקר תודות לגבירתי ולחלק מהפונים העושים זאת בכבוד הראוי (לאישה ואדם, לאו דווקא לשולטת).

עברו רק 8 חודשים אבל זה מרגיש כל כך הרבה יותר And in a good way.
מצאנו כאן חברים, חברי אמת, יקרים לליבנו, שעברו מהעולם הבדס"מי לעולם שלנו ואין לנו ספק שיצעדו איתנו הלאה.
אנשים (וגם זוגות נהדרים) פתוחים שאיתם אין צורך להסתתר ולשים חומות.
היכולת להיות מי שאתה מרגיש, שתוכל לשבת בסושייה עם אחת מאושיות הקהילה ולהודות בפה מלא מאקי שבגיל 23 ישבת
מול חברתך וביקשת ממנה לזיין אותך בתחת עם סטרפאון (ומדובר בתחילת ה-90 לא בימינו המתירניים) – Priceless (אגב סושי – שבוע הבא?).

והרווחנו כמה חויות מסעירות ונהדרות, שנוכל להעלות לנו ליד האח כשנהיה זקנים. הן היו המטרה שלשמה הצטרפנו לאתר ולקהילה, אבל ראינו טוב אז נשארנו. ואנחנו מאוד נהנים. ואם בהתחלה לא היינו בכלל בצ'ט או סתם לא פעילים, היום כבר משתלבים באוטוסטראדת השיחה בצורה פעילה.

אבל מעבר לכל – הרווחנו פה רווח אחד אחר, הרבה יותר מהותי. להבין שאפשר גם אחרת. שאפשר עוד ויותר ושזה לא הורס ורק מחזק.
בסוף אפריל העלנו את היחסים בינינו עוד מדרגה, גבוהה. משהו שנמנענו ממנו בעבר למרות הרצון (בעיקר שלי) ובגלל החששות מההשלכות (בעיקר שלה).

העברתי לה את השליטה בגמירה שלי. הייתי רגיל לגעת ולאונן לפי רצוני – פעם ביום או פעם בשבוע. היום אני גומר כשהיא מאשרת, מורה,
דורשת או מאפשרת. מניסיון היא טוענת שאני הרבה יותר קשוב ופתוח לצרכיה כשאני קצת "מלא" (ומוסיפה טפיחה על אשכי המלאים בחיוך).
למזלי ושמחתי בנושא הגמירה בורכתי – מלכתי אוהבת סקס (ובמיוחד איתי 😃 כך שהיא מאפשרת לי הזדמנויות להשתחרר. מצד שני גיליתי את העוצמה שבלהחזיק שבוע+ ואז להשתחרר בעוצמה 5 בסולם ריכטר....

מאז גם עלינו עוד כמה מדרגות, קטנות וגדולות אבל זו לא הנקודה. היום, כמעט 20 שנים לאחר הכרותינו הראשונית אהבתנו ומערכת היחסים שלנו חזקה כמעט מתמיד, והמוטיב הפמדומי קירב אותנו עוד. יותר. מאוד.

יצא לנו לחשוב על זה באחת המסיבות האחרונות – פתאום הכרנו כבר הרבה אנשים! באנו ואמרנו שלום ושלומות וחיבוקים ומניש ושיחות חולין
והמסיבה עברה בכיף. הרגשת הפמיליאריות היא פשוט מדהימה ולא יאומן שרק כ-8 חודשים עברו.

ימים האחרונים השתתפתי מעט בפוסט על בדס"מ בחיי הנישואין והבנתי שוב עד כמה מיוחדת היא מערכת היחסים שלנו, שצמחה מגיל צעיר.
זה לצד זו, ין וינג, משאירים פערים וממלאים אותם זו עבור זה ולהיפך. אם כך, פלא שאני מוצא עצמי מדי פעם שולח אליה מבט מעריץ,
מרגיש את ליבי מלא באהבה להתפקע? (בהסמקה קלה, כפי שכבר אבחנה כאן אישה היקרה לנו).

* מוגש באהבה רבה לזו שאני לצידה, שאהפוך עולמות בשבילה ותוהה מה אעשה ליום הולדתה הממשמש ובא בתחילת החודש ://