פתחתי את ארון המטבח, ניסיתי למצוא משהו. בזוית העין הבנתי שנפלו עליי 2 סכיני הבשר שלך. אחת נחתה על השיש, השנייה מצאה לה מקום יותר אטרקטיבי (אני משתפשפת עם השנים. פעם כבר פספסה אותי במילימטר שקית צהובה עם מטען שחור).
תוך שנייה המטבח נראה כמו בסרט אימה. הטיפות התחילו לנזול והעיניים התמלאו דמעות גדולות. אברג'יל עומד נסער, נפעם מכל המחזה. ואני צורחת לך "הייטקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק"
מה קרה? נראית כל כך מבוהל ואני ביד אחת מחזיקה את הציץ וביד השנייה לוקחת את המפית והכל מטפטף לי. מכל מקום. "כואב לך?" שאלת "לא!" נראית המום ומופתע והאמת אני הייתי מופתעת כל כך. לא כאב, מפחיד, מלחיץ, עמוק.
ערמה של קרח הקפיאה אותי....לפתע הבנתי שמישהו בוכה וזה לא אני. מי זה?........אברג'יל שלי מבוהל על המיטה שלו בוכה. אני הקרח והציץ המדמם רצים לעברו. אנחנו נשכבים לידו וליד המוצץ והחיתולי.... שותקים. "קיבלתי מכה, יש לי מכה" הוא מראה לי את המכה שקיבל לפני 4 ימים בגן "כואב לך?" אני שואלת "לא כואב....אני אוהב אותך" הוא מחבק אותי. והדמעות.... עכשיו תורן.
עכשיו אני חבושה. הקור של הקרח פג לפני שעה והכאבים הופיעו. שיט הלך הסקס להערב.
זו בהחלט התאונה הכי מוזרה שהייתה לי. אולי נקרא לה תאונת עבודה.
עכשיו תורה של המחשבה..סליחה - המועקה.
לפני 14 שנים. 13 במרץ 2010 בשעה 22:21
