המסע של חתולה והייטק

היום הלכנו יד ביד...ביחד

דור ראשון....דור שני....דור שלישי....ו....דור רביעי...

אני הנכדה הבכורה, אני הייתי הקהל הראשון של סבי שהתקשה לשתוק. אני בוגרת סיפורי שואה, סיפורי מחסור חולי וניסים. למסע בפולין הגעתי רוויה בחוויות, סיפורים, ספוגה ברגשות ותחושות. חזרתי לארץ חזקה ומנצחת. חזרתי עם אהבה גדולה בידיים ובלב. משהו שלא רואים כל יום.

כל שנה אני הולכת ל"בית להיות" (בית שחרט על דגלו את הוויות ה"להיות" עבור ניצולי השואה ובני משפחותיהם, עבור הצעירים וכל שאר התעניינים.)
אני הולכת "לארוע" כפי שקוראים לה חלק מהמכרות שלי: הילדה מהחבית, התופרת הקטנה, הנערה שהייתה גרה בתוך הקיר. משנה לשנה הן מתמעטות, השנה לא הגיעה ההונגרייה ואת צבי הקטן גם לא ראיתי.
משנה לשנה אני זוכה להכיר את הנכדים והנכדות שמתחילים להגיע כשהן מפסיקות. היו שנים שהגעתי לבד. היו שנים שבאתי איתו ואח"כ איתה והיום היה.... משהו מיוחד

השנה גם הדור הרביעי הגיעה מיוזמתה והלכנו כשרשרת חזקה, איתנה, אנושית. כל כך התרגשתי, התמלאתי כוח מהנוכחות שלה וגאווה. היא נטולת מראות שואה, נטולת סיפורי שואה...ראתה, הכירה, הקשיבה, שאלה ודרשה תשובות מלאות ולא מטומטמות.