המסע של חתולה והייטק

החדר חשוך. הנייד מציג סרט כלשהו, תמונות נעות על המסך.
אני מוצא את עצמי מתקשה להתרכז. על ארבע, ישבני באויר, מקפיץ את הקטעים המשעממים שבין האקשן הרצוי והמתבקש.
לפחות מנסה. הציפורניים שנעוצות באשכי, ממוללות אותם, מפעילות לחץ רנדומלי ששולח זיקי כאב בשיפולי הבטן.
יד אחרת נוגעת בפטמותיי. ואני? אמור להיות מרוכז בסרט...

עיני במסך בלבד, הזוית קשה עבורי ונוחה עבורה. היא על גבה, עירומה. גופה קרוב לשלי ועם זאת כל כך רחוק.
שולחת יד לאצבעון ושואלת ואז אני נזכר: ששכחתי להחליף סוללות הבוקר כפי שנתבקשתי. המשמעות ברורה.
המחווה הגדולה, השחרור הנדיב והנעים - לא צפוי הערב.

אני מנסה שוב להתרכז במסך. נשימותיה של גבירתי קרובות אלי יותר וסוחפות אותי. אני מדמיין אותה מרוכזת במסך הקטן
ובאותו כפתור עונג שמונע ע"י האצבעון לקראת האורגזמה המיוחלת. ואני – כל כך רחוק ועם זאת כל כך קרוב...

הנשימות מתקצרות ונעתקות, ואני מדמיין את פניה המלאכיות ברגע השיא. כל כך אוהב לענג אותה וגם העונג הזה נלקח ממני הערב.
אני שומע ומרגיש אותה מסתדרת שוב לצידי, ידיה אוחזות שוב ב"תכשיטי המשפחה". "תוציא את הסרגל".
סרגל המתכת הקריר נמצא במגירת הלילה שלידי. כשהוא נוחת על ישבני זה תמיד מפתיע והקור (למרות הלילה הנעים) מקפיץ עוד יותר.
ידה של גבירתי מלטפת את ישבני הדואב ואת אשכיי התפוחים. ואז... היא שולחת אותי לישון.

שוכבת על גבה, ראשי בשקע חזה, מקשיב לנשימותיה. מריח את ריחה, מקפיד שלא לזוז.
בדרך לשינה, העניקה לי את אצבעותיה ליניקה קצרה. אסיר תודה. ואוהב – כל-כך, מבלי יכולת להביע זאת במספיק מילים
(ואלוהים עדי שבד"כ מילים לא חסרות לי).