המסע של חתולה והייטק

כותרת מעט פלצנית משהו, אבל הפוסט קצת שונה. יש בו מתוק, יש מריר, קורטוב תסכול ושחרור קיטור. הוא מסתובב לי בראש כמה זמן והחלטתי להשלים אותו לבסוף.

כפי שמי מכם שעוקב אחרי הבלוג (ולפי המונה יש כמה אבל אולי לא רבים כפי שהיינו רוצים) אנחנו זוג נשוי (כ-11 שנים) שנמצאים כבר 20 שנים יחד (יאי!!). מצד שני הספירה החלה מוקדם ואנחנו עדיין צעירים (36 ו-37 בהתאמה). אז כן, היו עליות וירידות, חוויות והרפתקאות ואנחנו עדיין יחד, ואפילו הצלחנו לגדל שני ילדים נפלאים.
העיסוק הבדס"מי שלנו החל בגיל צעיר ומאוד ב-ד' אמותינו והתפתח לו מאז, אבל על כל זה כתבנו כבר. גם על הקושי שבלחיות חיים בדס"מים ועל המגבלות בקיום חיים בדס"מים בבית עם ילדים.

אבל הפעם נלך לכיוון אחר. היכולת לצאת ולקיים חיים (לא כל שכן בדס"מים) מחוץ לכתלי הבית.
אני ממש לא מכיר או מתיימר להכיר את הקהילה או אחוזים ניכרים ממנה . בכל זאת מקריאה של בלוגים ופוסטים, הכרויות שונות ושעות צ'ט הגעתי למסקנה שמצבנו בקהילה יחסית נדיר (נגיד המקבילה של אשכנזי ג'ינג'י חובב מוזיקה קאמרית בנתיבות): זוג נשוי שבו שני בני הזוג ב"עסק" (ועוד איך), שרוצים לחוות חוויות ולחיות את החיים יחד, ללא גירושים קודמים, עם ילדים מתחת לגיל 10 (שמצריכים סיטר עדיין).

אחת הבדיחות הפרטיות שלנו היא שנמאס לה, ואולי באמת הגיע הזמן להתגרש, כך שתוכל לשים את הילדים אצל הגרוש פעם בשבועיים ולצאת איתי בסוף השבוע "השני"... אילו רק זה היה באמת מצחיק...

לאחרונה המצב החריף, עת איבדנו את הסיטרית לילה הקבועה שלנו. מסיבות בדס"מיות מתחילות מאוחר ונגמרות מחר מה שמצריך הערכות מורכבת יותר. כמה פעמים אפשר לנצל את הסבא/סבתא ולשכן שם את הילדים ללילה? לא פעם בשבוע ואולי גם לא כדאי פעם בשבועיים.
אז צריך להכשיר מישהי חדשה, לבטוח במישהי שתהייה בבית בשעות הקטנות באמת לבד, שאולי אין לה מספיק חיים לצאת בשישי (או סתם זקוקה לכסף). כל כך פשוט ועם זאת כל כך מורכב. וזה עוד לפני העלויות (25-30 ₪ לשעה בשעות האלה), מה שהופך יציאה סטנדרטית למסיבה להוצאה של כ-300 ₪ אז אם עושים זאת פעמיים בחודש, ונגיד יוצאים עוד איזה פעם בשבוע (לקפה, לחברים או לכל מטרה נלוזה אחרת) – תעשו אתם את החשבון, הראש שלי כבר מסתובב.

אבל כפרות על הכסף. בואו כן נאמר שהפרוטה מצויה ואפשר להוציא 700 ₪ בחודש בכדי להתאוורר מחוץ לבית. היכולת לתזמן את אותן משמרות סיטרים (בין אם בתשלום ובין אם לא), במיוחד בסופ"ש וימי חג ומועד היא פשוט בעיה בלתי פתירה (בעיית NPComplete למי שמצוי בעולם התוכן שלי).

אופציה אחרת היא שימוש בבני משפחה (שגם להם פתאום יש יותר מדי חיים) מה שמצריך לא מעט כאבי ראש מול אחים קטנים וחמים סקרנים ("כן אימא, אני יודעת ששלשום יצאנו. אבל הנשלט ההוא מחכה לנו והוא קנה סטרפאון חדש שאני מתההההה לנסות" או "אחי, יש מצב שאתה בא לשמור על הילדים הערב? כן, יודע שיצאנו בשבת שעברה אבל ההורים עסוקים והיא קבעה עם המאהב לקוויקי ואני חייב לקחת אותה כי אין שם חניה"). בקיצור – דיאלוגים הזויים מכל וכל...
ורק לתזכר הילדים נמצאים בבית אז להזמין הביתה "חוויות" זו פשוט לא ממש אופציה.

אז ברגעים כאלה, שיש יציאה/מסיבה/חוויה שלא מתאפשרת כי אין איך לצאת (למרות שלפעמים יוצאים בבודדת בלית ברירה), כל הזוגיות המופלאה והחיים הטובים נזרקים מהחלון לטובת הרהורי גירושין/בריחה מהבית/בגידה וכו'. גם הדברים השליליים שנלווים ללהתגורר ליד ההורים לא מתקזזים עם כמות העזרה המתקבלת. בקיצור – לפעמים החיים הם שיר, ולפעמים הם באסה.

מה בסה"כ ביקשנו? להיות זוג נורמטיבי, לצאת איזה פעם-פעמיים בחודש להתאוורר קצת לאיזה מסיבה עד 2-3 (לא מאוד מאוחר, הרי ממילא אני קם בשבע לגמד) ואולי איזה ערב לקפה (וזה בשעות סבירות למדי)? זה הרבה?

אוףףףףףףףףףףףףףףףף