שוב אני חרמנית. זה לא יאמן התחושות האלו. לא עשיתי סקס בסך הכל פחות משבוע וכבר ההורמונים שלי משתוללים. אני תוהה אם יש חוקיות בעניין הזה. הייתה לי תקופת התנזרות מבחירה של שנה ...בפעם שעברה שעשיתי החלטה שאני נכנסת למיטה רק עם אנשים שאני אוהבת. אני חייבת לציין שזה עשה לי טוב לנשמה ואני לא ממש זוכרת סבל. כמובן שהיו נסיבות מקלות. כמו כמויות בלתי נתפסות בכלל של סמים פסיכודליים – למרות שאני בכלל לא בטוחה שאלו מורידים את היצר המיני. להיפך, בכל פעם שאני משתמשת בסמים אני נעשית יותר חרמנית. והייתה גם את אהובתי ירוקת העיינים – שאיתה הייתי ישנה בלילות ואיתה הייתי חולקת את סודותי. אני יודעת שלא היה כמעט סקס במערכת היחסים בין שתינו – אבל מכל אספקט אחר היינו זוג לכל דבר.
בכלל לא ברור לי מה גורם לי חרמנית כל הזמן. אבל המצב הוא כזה. אני זקוקה לסקס. האמת זו לא הייתה הגדרה ממש מדוייקת. אני יכולה לקיים עכשיו יחסי מין ושניה אחר כך אני אהיה בדיוק באותו מצב שבו אני עכשיו. אני באמת זקוקה לאינטימיות – לחיבוק, לחיבור. למישהו שאוכל לא רק לשכב איתו אלא לעשות עמו אהבה. אני יודעת שזה נשמע בנאלי...אבל מה שנותן לי את תחושת הסיפוק הוא לא תנועת הפנימה החוצה של הזין בתוך הכוס...ויסלחו לי כל אוהבי השס"ק – זה גם לא השוט המצליף על ישבני או השוט שלי המצליף על ישבן אחר...זה החיבוק של אחרי – זהו האינטמיות. זה מה שממלא אותי – זה מה שמציף אותי באושר שהוא יותר אמיתי מכל כדור אקסטזי שאותי לקחתי בחיי. אני יודעת שזה קרוב – ואני מחכה לו או לה...האהבה הגדולה הבאה בפתח.
לפני 20 שנים. 1 ביולי 2004 בשעה 5:58