עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

ימי הפרח ואהבה/קורין אלאל
ברחוב קטן הפונה הימה
ריחות הנענע וקולות השוק
כשאמרת לי בוא
לא שאלתי למה
חדרון קטן על הגג שפוף

החלון קרוע חסר לו בורג
קוץ בצנצנת של חמאת אגוז
על המדף שניים לאה גולדברג
אלתרמן וזך, ועמוס עוז.

מקל הקטורת שבא מהודו
תקליט חדש של שכחתי מי
ואת אומרת שכל הסוד הוא
מה שכבר אמרתי לעצמי.

רוח מהים קמה ונמוגה
לכל החידות נמצא פותר
על מזרון עשב עשינו יוגה
כמו בקמא סוטרה ועוד יותר

שניים תיירים את נפשם יתורו
המריאו יחד אל הטיסה
בחצי הדרך אל הגורו
ראית אותי בצבעי מסע

תה הצמחים בדבש שפתיים
ריקמת צבעים על בדי קטיפה
כל הכוכבים שבשמים
מתחו ביחד יריאת חופה.

רוח מהים קמה ונמוגה
לכל החידות נמצא פותר
על מזרון עשב עשינו יוגה
כמו בקמא סוטרה ועוד יותר

איפה את היום אלוהים יודע
עשית מיליונים או עשית תשובה
איפה שלא תיהי בטח את זוכרת
ימי הפרח ואהבה



פגשתי אותה בבית של חברים. היא נכנסה חבוקה בזרועותיו של גבר מרשים לא פחות ממנה. הם נראו שניהם כמו זוג נסיכים מסיפורי אלף לילה לילה. היא הייתה כל כך יפה עם השיער הקצוץ שלה והעיניים הירוקות המדהימות, מעוטרות בריסים ארוכים, ארוכים. שפתיים רכות שמיד היה בא לי לנשק. חיוך מדהים עור חום וחלק כל כך...והאגן הרחב שהיא כל כך התייסרה בגללו, שרק הוסיף לה חן. אני חושבת שבאותו הרגע התאהבתי בה. בלי לדעת. היה לה קסם שלא ראיתי עד כה בשום אישה. תמימות מהולה בהפקרות. רציתי אותה בלי להיות מודעת לאיזה מן סוג של קשר אני רוצה שזה יהיה. דיברנו המון, שיחות ללב הלילה. סיפרתי לה את הכל על עצמי והיא סיפרה לי. היא הייתה ילדה אבודה, פגעו בה כל כך הרבה. קודם כל המשפחה שלה...ואחר כך חברים – היה נדמה כאילו שכל מי שהכירה פגע בה. אבל היא לא איבדה מהיופי שלה, מהעוצמה שלה...ואהבתי אותה.
היא שנאה את העולם , בעיקר היא שנאה גברים – הם פגעו בה כל כך. החל מאבא שלה שהרס את האמון שלה בגברים. ועשה מעשה איום ויושב היום בכלא, לפי מה ששמעתי עדיין לא קצבו את עונשו. והן חיו ככה היא אמה ושתי אחיותיה בצלו של אח שמת...ואבא בכלא. חיים קשים, אך היא לא איבדה מהזוהר שלה, מהתום של בתוך כל זה הצליחה לשמור על עצמה.
לעולם לא אשכח את הערב ההוא בדירה שלה בתל אביב כשהתכרבלנו שתינו על מזרון על הרצפה – את טעם שפתיה ולשונה בפי. אחר כך הדחקתי את הנשיקה הזו...כאילו לא הייתה, כל כך אהבתי אותה.
כשאנחנו נפגשנו היא גרה בתל-אביב עם הבחור היפה שהיה איתה...גם הוא פגע בה מאוחר יותר. היא הייתה זו שהחליטה להיפרד אך הוא עזב עם כמה אלפי שקלים ועם כרטיס האשראי שלה – כמובן שזה רק העמיק את שנאת הגברים שלה ואת חוסר האמון שלה בבני אדם...ואני אהבתי אותה.
ואז התחילו המריבות...בתחילה על שטויות...חוסר הסכמה בסיסי. היא קראה לי רכושנית וחומרנית...ושקעה לתוך עולם של רוחניות. החלטנו לסוע להודו ביחד. היא להמשך מסעה הרוחני – אני בעיקר רציתי למצוא אהבה ולקחת סמים.
באיזשהו שלב המתח המיני הגיע לשיא. פגשנו בחור ושכבנו איתו שתינו ביחד. אני לא הבנתי באותו הזמן שמה שרציתי היה בעצם להיות איתה – הוא סתם היה תירוץ. כל כך אהבתי אותה.
אחר כך עזבתי, חתחתי...רציתי להיות לבד, לא יכולתי לסבול אותה יותר. מה שהבנתי רק חודשים אחר כך היה שהאהבה שלי אליה לא הייתה אהבה רגילה בין שתי חברות. רציתי אותה, רציתי שתהיה שלי, אבל היא כבר לא הייתה שם בשבילי. גם אני כמו כל שאר האכזבות בחייה נטשתי אותה, לא הייתי שם בשבילה – ואהבתי אותה כל כך.