עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

אני מרגישה לפעמים כאן רחוק מהבית ולבד. החברים שלי נמצאים בקצה השני של העולם. אתמול למשל הייתה מסיבת סליבסטר – בשכונה הגרמנית. לאחד הבחורים הישראלים כאן יש חברה גרמניה – אז מצאנו את עצמינו מוזמנים למסיבת סילבסטר מושקעת עם המון שמפניה ובייקון. היה נחמד – שתינו הרבה, רקדנו – הרבצנו צרפתית סוערת בחצות.
בארץ אני כמעט ולא יוצאת בסילבסטר – זה תמיד צפוף לי ורועש- אבל כאן, הזמינו אותנו, אז באנו. אני מתגעגעת לחברים הטובים שלי בארץ. הייתה לי שיחה על זה עם שטן. הוא לא ממש אוהב את רוב החברים שלי. יש לו כל מני טענות אליהם. לא שאני חושבת שהוא לא צודק. נכון יש להם חסרונות. אבל הם החברים שלי, והחברים שלי כבר שנים. כשעברתי את המשבר הגדול שלי רוב האנשים שהייתי מוקפת בהם התאיידו במהירות הבזק. פתאום מהמוני אנשים שקראתי להם חברים שלי, נשארו בערך שלושה, ארבעה...מאז צברתי עוד חברים ועכשיו אני יכולה להגיד – שכשאני מגיעה לארץ תמיד אין לי זמן לנשום כי אני קופצת מחבר אחד לשני. אבל רק החברים הותיקים אלו שהיו איתי אז – ולמרות שהיה קשה נשארו. באמת נחשבים מבחינתי לחברים.