עונג

מזג אוויר מתעתע.

סוחף איתו גם מחשבות.

קריר ואני רוצה לראות אותה עם סוודר לבן וצווארון גולף כרוך בקפידה על צווארה  הארוך והלבן.

עגילים שעשויים שרשרת זהב ארוכה ירדו מתנוכי אוזניה וילטפו את צווארה.

לפתע התחמם.

רוצה אותה עם חולצה שחורה מבריקה הדוקה על גופה המושלם .כאשר שרוול אחד על זרועה והדוק עד המרפק , והכתף השניה חשופה כדי להבליט את ההבדל .

היא לבושה במכנסי עור קצרות ושחורות המבליטות את ירכיה החטובות. 

גרביונים שחורים על רגליה יהוו ניגוד צבע מרשים לגוון עורה הבהיר ויעלמו בזוג מגפיים שחורות עם עקבים גבוהים.

והכל כאשר אני אוחז בידה ומשלב בחוזקה את אצבעותי בין אצבעותיה בעלות הציפורניים המטופחות בלק שחור מבריק.

כך נלך ברחוב ונתבונן בעוברים ושבים.

מידי פעם ניכנס לחנויות שנקרות בדרכנו.

נעשה עצמנו כאילו הכל רגיל.

אבל שנינו יודעים שהלבבות שלנו גועשים !!!!

אם אגרום לכם לחייך.

אם אגרום לכם לחשוב בערגה על מישהי או מישהו .

אם אגרום לכך שתאהבו יותר את יקיריכם.

אם מישהו מכם יחשוב בגללי על מעיין המפכה בין סלעים ועצים, על חיוך , על רקפת הצומחת בין הסלעים.

כך אבוא על סיפוקי !!!

(אל תטעו, יש לי עוד רעיונות איך לבוא על סיפוקי )

המתנה בתור זה דבר מאוד מקצועי.

אתה אמור לסגל מיומנות של ״נוהל אדישות״.

למתקדמים במיומנות הזו קיימת יכולת אפילו להנות מהזוועה הזאת.

אני פיתחתי את זה לרמות ממש גבוהות.

שט במחשבות למחוזות מוזרים והכי כיפיים שקיימים.

פתאום נאחס ... הגיע תורי.

יושב על יד חנות נעלי נשים.

מקרי לחלוטין.

נכנסת פנימה פצצת על.

מתבוננת במדפים ובוחרת זוג מגפיים הכי ארוכות בחנות.

אני בחוץ מתבונן וגומע כל רגע אפשרי.

היא מתישבת על הכורסה .

מורידה נעל עקב מאוד גבוה מרגלה הימנית.

לשמחתי מתגלה רגל עם גרביון צבע גוף.

אוחזת במגף החדש ופותחת את הריץ רץ בצידו.

סוגרת לאורכו והוא מהודק על רגליה.

נעמדת מול המראה.

מראה ממש מלכותי.

מבקשת מהמוכרת את המגף השני.

זהו... הקהל לא יכול יותר!!!

חלפה ליידי.

כמו השילה ממני 30 שנים באחת.

שיערה חום כהה , ארוך , מתבדר ברוח .

מבטה שקוע בנייד אשר אחזה.

כיבדה אותי במבט חטוף על שהעזתי להפריע בחייה ולחלוף על ידה.

סרקתי את פניה התמימות  ואת גופה , במבט בוחן.

פניה הצעירות הזכירו לי את ה״ראשונה ״ שלי.

צללתי לזכרונות .

איך הלכנו בשביל המפותל בחורשה.

נכנסנו למערה סודית עם מים בתחתיתה שרק אני ועוד קצת חברים ידענו על קיומה.

ושם בתוך אותה מערה התעלסנו.

וטראח ... עברה על ידי אישה עם כלב שהחזירה אותי למציאות.

עליתי לביתי, התקלחתי ושמתי פעמיי לפאב.

היא נסעה לצידי הבוקר.

העומס בכביש ואיטיות הנסיעה בו יצרו מצב של החלפות מבטים.

שנינו הסתקרנו אחד מהשניה ולהיפך.

וכמו בריקוד מתוכנן , פעם היא מובילה ואני מצמצם, ופעם היא מצמצמת אלי.

שיערה ארוך ,שחור,חלק ומבריק.

שנינו החלטנו להתעלם אחד מהשניה.

אך הכביש כפה עלינו להתחכך בקרבה הזאת.

מצמצמת , שולחת מבט אלי, נבוכה ומורידה את המראה לפניה כדי למצוא מפלט.

אחרי בערך 10 דקות של ריקוד המכוניות , הורדתי את חלוני , גם היא הורידה.

ברכנו לשלום, ונעלמנו לעולמים.

היגיון יביא אותנו מנקודה א לנקודה ב .

דימיון יביא אותנו לכל מקום.

(אלברט איינשטיין )

במקום בו גדלתי עד בגרותי צומחות רקפות בין סלעים.

חצבים פורחים להם בחדווה בין חורשות האורן.

שורשי עצי  הדולב מנפצים את הסלעים שנחל זורם בינהם.

הרדוף הנחלים מקשט את ערוצי הנחל לכל אורכו ופריחתו הורודה תמיד תגרום להתפעמות המתבונן בהם.

עצי האלה והאלון גדלים במקום ופזורים על כל הרי הסביבה.

אושר פנימי מציף אותי תמיד.

יושב בבית הקפה הקבוע בדיזינגוף. 

אף אחד מחברי  לא הגיע .

מאחורי שוכבת כלבת גולדן רטריבר ממושמעת של בעליה. 

מלפני תצוגה של עוברות אורח.

על שולחני , שתי ציפורי דרור נוגסות בלחם שהוגש לי .

סליחה !

מישהו חשב שחבריי לא הגיעו ?