עונג

אנחנו חיים בתוך גופנו ובעיקר בתוך מוחנו.

כל זמן שהמוח יפרגן לגוף והגוף יפרגן למוח נהנה, נאנק מעונג,נאהב את הסביבה והסביבה תאהב אותנו.

ערפל כבד נחת על הכביש.

האטתי את מהירות הנסיעה.

הרגשתי את ידה מונחת על עורפי ומלטפת ברוך את צווארי.

ידי האחת אוחזת בהגה והשניה מוצאת דרכה לעבר ירכיה הצחורות והחשופות.

מיששתי אף אני ברוך את ירכיה.

הרגשתי את אצבעותי מחליקות על הגרביונים ועולות למפסעתה הרטובה.

יבבה קלה של עונג נמלטה מפיה ולשונה זחלה לאורך צווארי.

הבהבתי ימינה וחניתי בין קבוצת עצי תמר גבוהים.

שלחתי מבט בוחן לסביבה לאשר שאנו לבד.

הרמתי בעדינות את חולצתה וידי חדרה מתחת לחזיה ההדוקה על שדיה.

מחצתי בחוזקה את פיטמתה ואילו היא שלחה ידיה לתוך תחתוני.

אנקת כאב  חרישית נמלטה מפי.

התנשקנו בטירוף חושים.

לשון ליטפה לשון.

שיא העונג עוד לפנינו...

אילוץ היא מילה שלילית.

אבל אילוץ אורגזמה??? 

זו מצווה !!!

היום בו לא אסובב את ראשי אחרי בחורה חטובה שהולכת מולי...

היום בו לא יפעם ליבי מהתרגשות כשאראה גל מתנפץ על סלע...

היום בו אתחיל להתרגז ולכעוס ...

הוא היום בו מוקירי זיכרי אמורים להיכנס ללחץ 

השמיכה על ראשי.

מתחת לשמיכה המחשבות ממש מחודדות.

מרגיש את מפלס החרמנות עולה על גדותיו.

לדעתי זה נובע המון ממה שחזו עיני במהלך היום,ולא מעט בזכות קריאת הבלוגים המחרמנים כאן באתר.

אחד מתדלק את השני ולי לא ברור על מי להטיל את האשמה.

להלן פסק הדין: אני חייב להתפרק !!! 

ויפה שעה אחת קודם.

מרגיש שכל העולם עלי !!!

אני הפושע,השופט,המוציא לפועל,הנאנח בעת התשלום.

תנו לי לרדת (כן לרדת) .

דייייי

רחמים.

עצרתי את הרכב לצד אותו ספסל שחלפתי על פניו מידי יום ביעף.

החלטתי הפעם לגלות לו יחס הוגן.

דוממתי את הרכב , יצאתי ממנו והתיישבתי על הספסל.

בליבי החלטתי שהוא אנושי לזמן מה.

הרגשתי שכאשר הוא היה על מסלול הריצה הקבוע שלי, והבחין בי כל פעם שחלפתי ליידו מבלי להתייחס אליו, פשוט פגעתי בו.

אבל הפעם הוא קיבל את כל היחס.

בינינו ... בגשם , בקור, ברד, שמש , הכל עליו בלי רחמים.

ואז הוא לחש לי : ידידי ,גם לי יש חיים משלי.

יש לי כמה זוגות קבועים שבאים ומתעלסים עלי מידי ערב.

לי יש אור גם כשאתה חושב שחשוך לי.

טפחתי על משענתו האחורית ,הנעתי את הרכב ונעלמתי באפלה.

(יש לי חבר שממליץ לי ללכת דחוף לפסיכיאטר, אבל  אני מפחד שהפסיכיאטר יאושפז בגללי ).

מדהים לחשוב שכולנו התחלנו פלוס מינוס 3 ק״ג.

כל השאר לשיפוטכם.

פתח את הזרועות לעולם.

נסה להבין כל חיה ואדם.

קבל כל מזג אוויר ,כל מצב.

לא תהיה אף פעם מאוכזב.

עזור , אפילו במועט.

היה קשוב לזולת.

אהוב את הסובב והטבע.

ותן להכל בך לנגוע.

שמיים כחולים ,אדמה ,וים

אהוב תמיד את כולם.

כי האוהב טבע ואדם.

יהיה רגוע לעולם !!!

מה שטוב ביום סגריר , שכולן מתלבשות בבגדים ארוכים.

ואז אני לוקח את הדמיון לאן שבא לי.

קולות הרוח חומקים פנימה מהחלון הסגור.

אווירה של פחד וקפאון מזדחלת למיטתי.

שני נרות שהודלקו בעוד מועד משני צידי המיטה מרצדים על קירות החדר החשוך ומפילים אימה.

קולן של עקבי המגפיים המכינות את הסיוט הממשמש ובא מבשרים  על העתיד להתרחש.

האזיקים על פרקי הרגליים והידיים מהודקים בקפידה ומזכירים לי את תפקידי בסצנה המוזרה הזאת.

מוזר , פחד מהנסתר מקפל בתוכו ים של ציפיה דרוכה ויוצר תחושה של רצון וכמיהה לעוד ממנו.

דמותה האצילית מתקרבת ושוט ארוך בידה.

ואילו אני חושש שתתחיל , מהפחד שזה יגמר.