|
|
|
ראיתי עץ מלבלב.
עצרתי לצידו, התבוננתי.
ראיתי שדה מוריק ליד אותו עץ, התמלאתי התפעלות מההוד ,היופי וההתחדשות.
ראיתי תינוק עם אימו הולכים יחדיו.
ראיתי את ירכיה הענוגות, הרמתי מבט לפניה המחויכות , לעיניה הבורקות והחכמות.
הרגשתי שמחת חיים אין סופית עוטפת אותי ואת ליבי.
כביש מפותל .
מישהו פעם חשב על ביצועו.
אני נוסע במעלה הכביש בין חורשות.
מישהו פעם נטע אותן .
קיווה שהעצים יצמחו כאן.
הגעתי לישוב בו נולדתי.
מישהו עמל עליו .
קיווה שיחזיק מעמד ויגדל.
לכולם היו תקוות.
ואני ,שכעת נוסע על תקוותיהם של אנשי העבר,
סולל את עתידם של ילדי.
גם הם בעתיד יסעו על תקוותי של היום.
הרוח פסקה .
הרחוב נוקה.
רק שברי ענפים פזורים היו לעדות אילמת לסערה שחלפה.
רחש גלי הים המתנפצים חרש על החול ומשאירים שובל קצף כאות לזכרונם ,מזכירים את ההוה והעבר,והגל המתקרב לאיטו ממחיש שבואו של העתיד כבר בפתח.
כך גם אנו מתרפקים על העבר,
חיים את ההווה ואילוצי החיים מכינים אותנו לעתיד.
כבשה אותי.
בדרכה שלה כבשה אותי.
בצעדיה,באופן דיבורה האינטיליגנטי.
בין המילים.
במעשים.
בשפת גופה,בגופה,בלבושה.
בקשר שבינינו בו הבינה וסחפה אותי לתובנה שאני מאוד מעוניין בכיבוש.
נוח לי ככה.
והכי מוזר, מכבדת אותי ואדיבה כלפי.
מודה לי שאני צועד בדרכה.
נותן בה את אמוני.
מחזירה לי אהבה.
הסתבר לי בפעם המי יודע כמה , שמתחת לשמיכה העולם פשוט נפתח.
גם קורים שם דברים הכי אמיתיים, וגם המחשבות שם נטולות רסן.
שילבנו ידיים.
צעדנו פנימה ,לחנות שמוכרת רק גרביונים.
היא בחרה , ואני בחרתי .
אני מאוד אוהב ירכונים.
בחרתי זוג ירכונים המבליטים את ירכיה.
לא עמדתי בכך יותר.
נפגשנו , אני והירכוניים שלה על הירכיים.
היה קסום.
תמיד אתענג על הרגעים האלו.
קרו עוד כמה דברים יפים על הדרך.
הרוח מלטפת אותך ברכות.
כהרגלך את מקבלת את זה בעוז ובברכה.
כמה יפה את בלבן הזה.
כמו שמלת כלה שהכל תפור למידותיה.
כל כך יפה ,כל כך עדינה.
משבי הגשם והשלג רק מבליטים את יופיך.
תמיד תהיי לי למלכה.
אוהב אותך לעד ... ירושלים.
כשאני חושב על האיזור המגרה ביותר , מוצא עצמי חושב על הירכיים.
ענוגות , ארוכות , צחורות .
תחרה של גרב נילון מעטרת אותן .
הגרב ממשיכה דרכה למטה , קעקוע נחמד מוסתר מתחתיהן ואני מנסה לפענח אותו , ומקנא במקעקע.
הגרב ממשיכה למטה ונפגשת באופן רצוי ומיידי עם עור המגף שנמצא מעל הברך.
את המשך הדרך אני מדמיין , כאשר המגף ממשיך דרכו למטה עד הגיעו לרצפה וסיומו בעקב גבוה.
וכל זה ,לפחות בדימיוני , בהישג יד .
נכנסה כמו רוח לחיי.
טבעה של רוח שהיא סוערת,
מערבלת וחולפת.
אך אנו מכירים כבר 5 שנים.
כמו בעסקים ,תמיד רצוי להבדיל בין העסקים להנאות.
כדי לשמר את העסקים וכדי להנות מההנאות.
אני תמיד ידעתי לערבב בינהם ולשמר את שניהם על אף שערבבתי בניגוד לכללים.
גם איתה אני מערבב את שניהם .
התוצאה שאני נהנה מכל העולמות.
חולם בלילה ומממש בבוקר.
עולם מפונטז וכייפי.
ללא חשש !
למה ?
כי הכל נעשה בניקיון כפיים.
לב אוהב לא כואב.
חשכה השתררה בלילה על הסביבה.
זהו יופיו של העולם בשיא הדרו.
עד עכשיו , נהמת מנועים ברקע, הדהוד המולת אנשים.
לפתע הכל נדם.
כולם נמצאים, אבל באופן שונה.
ספונים בבתיהם, מחובקים או ישנים .
חלקם אף ישנים מחובקים או מתנים אהבים.
תינוקות,מבוגרים, כל אחד במקומו השקט עד יפציע יום.
יופים של החושך והשקט שהשתלטו על עולם הלילה .
