ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עונג

בוקר.
כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 14:06

כשאת נושמת ליידי,

אני כמו עץ שלבלובו החל.

כשאת נוגעת בי גדלים עליו .

כשאני חושב עלייך , מעמיקים שורשיו.

מחשבותי מלטפות את ירכייך את צווארך הבוהק.

לשוני זוחלת לאורך גופך הענוג .

ידייך מלטפות את גופי הרותח.

אני מפקיר אותו לרוח הנושבת מימך.

שתזעזע את העץ כרצונה.

אחיזתו בסלע רק מתחזקת.

ורק רחש המים המפכים בנחל שתחתיו ,

מזכירים את המיית החיים . 

לפני 8 שנים. 18 בדצמבר 2015 בשעה 17:41

נקודת ה ״סקסית״.

מהי נקודת ה ״סקסית״?

אדבר עלי ובעיני.

אוביל אתכם :

מתחיל מ..עקב דק שבסיסו על הרצפה.

עולה להתחברות הגשר של סוליית המגף השחור. 

תחילת הרוכסן של המגף הסגור מכף הרגל ועד סיומו למעלה בירך.

מהודק על הירך בחלק העליון של המגף .

בתקווה שאת סיום המגף ימשיך גרביון במסע למעלה.

שם ... בסיומו של הרוכסן בחלק הפנימי של הירך נמצאת בעיני ...נקודת ה ״סקסית״

לפני 8 שנים. 17 בדצמבר 2015 בשעה 15:46

הדלת נסגרת.

חשוך.

אני עם הפנים למיטה.

2 נרות בצידי המיטה.

אור מרצד על הקירות.

תשכב עם הגב למעלה!!!

שים ידיים מאחור!

עבור לעמידה על 4!

והלב הומה.

והמוח נשלח לחופשי.

ומשם התחיל הפסנתר לנגן בעצמו.

האצבעות פורטות בעדינות ומיומנות שאין לתאר על הקלידים.

ונשמע לי שהפסנתר גונח.

מנגינה חרישית ..

אלי, שלא יגמר לעולם.

לפני 8 שנים. 15 בדצמבר 2015 בשעה 11:07

רק נפרדנו.

כבר מתגעגע אליה.

רוצה עוד ולא מבין למה.

המראה האצילי הזה פשוט כובש כל חלקה טובה בלב.

רק זה היה חסר לי.

הגיעה עם חצאית עור.

מגפיים מעל הברך.

גרביונים אפורות עם עיטורי פרחים המקשרות בין המגפיים לחצאית העור השחורה.

חולצה לבנה הדוקה על גופה המושלם.

ולסיום פני מלאך בהירות.

אני מנוטרל !!!

לפני 8 שנים. 14 בדצמבר 2015 בשעה 17:59

לעיתים אני אומר לידידי.

והיה וכאשר יבוא היום בו תהיו בהלוויתי.

הסירו את השמיכה המכסה את פני, ויתגלה לכם חיוך קטן על שפתותי.

זה עקב יום כמו היום ודומיו.

ברוך דיין אמת !!!

 

כמו כן -ביקשתי הארכה אם אפשר

לפני 8 שנים. 13 בדצמבר 2015 בשעה 21:44

מחר אחוש.

אתמסר לרצונותיה.

היא תגשים את רצונותי.

רק היא יודעת מה אני אוהב.

רק אני יודע מה היא באמת אוהבת.

נוריד מסכות ונהיה אנחנו האמיתיים.

כמו יצורים קדומים שמיישמים תאוותיהם.

 את הסוד הזה שבינינו , שנינו נגנוז לעולמים.

זה הקסם !!!

לעולם לא באמת נשתף מישהו 

בזה.

רק שנינו נגנוז את זה .

מחר אתמכר אליה.

 

 

לפני 8 שנים. 12 בדצמבר 2015 בשעה 21:27

כל כך כמהה ללבלובו של עץ.

כל כך מאושר מחיוכו של תינוק.

חברות , אהבה .

מדברים קטנים נבנה העולם ביופיו.

יש בתמימות מימד של חוזק

שבאם תיעלם , יבלו עליו של העץ, תבוא הרוח ותסחוף לעולמות חשוכים.

לעיתים רק זעזוע קל ינער מעלינו את החושך ויאיר את הקיים באור בוהק של תקווה.

 

לפני 8 שנים. 12 בדצמבר 2015 בשעה 8:34

מצאתי דרך לנצח

כל קושי או מבוכה שנתקלתי בהם.

אני חושב לעצמי כיצד הייתי מגיב אם אותה סיטואציה היתה חוזרת בפעם הרביעית או החמישית.

האם גם אז הייתי מתרגש באותה מידה ?

ברור לי ש....ממש לא !!!

ואז אני חוזר למציאות ומחליט שזו הפעם החמישית שלי.

 בהצלחה גם לכם .

לפני 8 שנים. 11 בדצמבר 2015 בשעה 16:14

יושבת בפינה , שם בבית הקפה.

בוהה בשאטת האנשים ההולכים מולה.

שקועה בעולמה.

אני מנסה לקרוא את מחשבותיה.

הרוח פורעת קלות את שיערותיה .

כל מה שאני מייחל לו, שתעיף מבט קל לעברי ואז רק באותו מבט חטוף , אטרוף אותה , והיא תשקע במבוכתה.

תשפיל עיניה חזרה לספל הקפה החם שמחזיקה.

ובכך אכריע אותה .

 

לפני 8 שנים. 9 בדצמבר 2015 בשעה 21:45

אני יושב בחתונה.

כולם מפזזים.

ואילו אני יושב 

ומתבונן על היושבים ליידי.

תמיד אני מדמיין מה הם יעשו לאחר המסיבה כשיגיעו לביתם.

מה יעשה הזוג המאושר בסיום המסיבה.

מה יקרה לו בהמשך החיים.

מה אני אגיד לכם ....

מזל טוב !!!