עונג

ערב, 

היא עולה לרכב, אני מהופנט.

אנחנו בבית קפה ביפו.

הזמינה פיצה.

קמה לחפש מצית ואני עוקב אחר תנועות גופה הארוך.

לבושה במכנסיים דמויי  עור מבריק והדוקות לרגליה.

נעולה בנעלי עקב שחורות ומבריקות.

שיערה אסוף ל״זנב סוס״.

מרגיש לי שאנחנו שלושה:

היא ,״ אני הלוגי״, ו״אני החרמן״.

אני הלוגי והיא משוחחים. 

השיחה עוברת ליד אוזניו של  ״אני החרמן״.

הלב של ״אני החרמן ״ מתפוצץ מתשוקה ומתגבר על ״אני הלוגי ״.

שלושתינו עומדים לפני  החדר שהוזמן.

״אני הלוגי נשאר בחוץ״ לאכזבתו הגדולה  ושומע אותה ואת ״אני החרמן״ מגשימים פנטזיות .