אזהרת ספויילרים! למי שצופה או מתכננ/ת לצפות בסדרה Billions ולא ראה את פרק 4 של העונה הרביעית, עצור עכשיו.
למי שלא צופה בסדרה, קצת קונטקסט לנאום: פוליטיקאי בשם צ'אק רודס רץ למשרת התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אותו משחק פול ג'יאמטי המצויין. אחד היריבים שלו השיג מידע שהוא ואשתו מנהלים חיי מין סאדו-מזוכיסטים. הוא סוחט אותו לפרוש מהמירוץ עם איום שיפרסם את המידע. זה כל מה שצריך לדעת על התרחיש כדי להנות ממנו.
הסצנה היא מסיבת עיתונאים בה הוא אמור לפרוש. יש לו ביד את נאום הפרישה מוכן, אבל במקום זאת הוא מחליט ברגע האחרון לעשות מעשה אחר. הרגשתי דגדוגים בעמוד השדרה בחלקים מהנאום. מרומם רוח.
יוטיוב יחסמו את הוידאו. קישור לצפיה בדרופבוקס.
בינתיים אנחנו רק יכולים לפנטז על עולם שבו פוליטיקאי יכול להצהיר בריש גלי שהוא כזה בלי שהדבר יהווה התאבדות פוליטית. אצלנו אפילו מגדילים לעשות ואשכרה מעיזים לתקוף פוליטיקאים על כך שהם נעזרו בפסיכולוג בשלב כלשהו בחיים, כאילו משהו לא בסדר בזה. תרבות המאצ'ו הישראלית במיטבה. ברוב המדינות זה כך. צרפת ואולי גרמניה הן בין המדינות הבודדות בהן הציבור מפריד בין חיים אישיים לחיים ציבוריים של פוליטיקאים, כראוי. ההעדפות המיניות של אדם כמו גם נושא המונוגמיה שלו עם בן זוגו הם עניינם הפרטי. הם אינם קשורים במאומה למידת התאמתו לשירות הציבורי או ליכולתו לבצע עבודתו נאמנה.
כמובן שאין מה לדבר אפילו על הסיכוי האפסי של לסבית, הומו, או דו מיני/ת להיות ראש ממשלה, או אפילו ראש מפלגה, במדינה שלא מצליחה אפילו להשתחרר מלפיתת החרדים מספיק כדי לאפשר את המינימום שבמינימום של שירות לאזרח החילוני משלם המסים - חתונה אזרחית ותחבורה ציבורית בסופי שבוע, כמו בכל מדינה מערבית נורמטיבית.
מצד שני, גם הסדרה הפופולרית (הגרועה להפליא) 24 הציגה בשעתו נשיא אמריקאי שחור כפיקציה, אך מסתבר שזה הכין את הקרקע המנטלית של האמריקאים הכה שבריריים לנשיא שחור ראשון אמיתי במידה מסויימת, אולי יותר טוב מכל תכנית חדשות או ספר בנושא. לסיפורים שאנחנו צורכים יש השפעה עצומה על הלך הרוח שלנו ועל מה שאנחנו מסוגלים לתפוס כאפשרי במציאות.
הנאום הפיקטיבי הזה הוא אמנם חלק מסדרה בערוץ כבלים פופולרי, Showtime, ולא באחת מהרשתות הגדולות כמו NBC או CBS, להן המפרסמים עדיין מכתיבים באילו נושאים אסור לגעת, אבל נקווה שגם בעקבותיו ימשיכו להיווצר סדקים נוספים בחומת הפיורטניות האמריקאית והמשך שינוי הקונצנזוס לגבי מהי מיניות מקובלת ובריאה בעולם המערבי כולו.
לפני עשור לא היה עולה על הדעת להציג דמויות עם מיניות סאדו-מזוכיסטית או מיניות לא בינארית בפריים טיים. אולי בסרטים של ברטולוצ'י או פון טרייר, לא בטלוויזיה הטהורה והנקיה. סמים כן, אלימות בטח שכן וכמה שיותר, אבל סקס, סקס אמיתי, לא סקס מעובד לפי הקונצנזוס ולא מפולטר לפי אג'נדות ורגישות של מפרסמים - לעולם לא. לפני שלושים שנה, אפילו שיחות כנות על סקס מפרספקטיבה נשית, גם בסדרה כביכול תמימה במונחים של ימינו כמו Sex & The City, היו נפסלות לשידור. לפני ארבעים שנה לא היו מציגים משיכה חד מינית בטלוויזיה, נקודה, כאילו הדבר לא קיים.
חלון אוברטון של תפיסת מיניות האדם בציבור זז לטובתנו. אמנם לאט מאד, אבל הוא בהחלט זז.
קדימה, אנושות. השתחררו מחבלי המסורת וההגמוניה הדתית והשבטית. התקדמו כבר. זה לוקח לכם המון המון זמן. השילוב בין חופש, פרטיות ומידע נגיש ומלא שהציעה האינטרנט היה כמו זריקת סטרואידים לאבולוציה המינית הגלובלית, לטוב ולרע. היא כבר בלתי ניתנת לעצירה בקנה מידה כזה. במקום להלחם בה, כדאי שתתרגלו אליה ואולי גם תפרקו משהו משלכם בדרך.
במילותיו של צ'אק רודס;
.Maybe on the way you tell someone who you really are. Maybe they like it. Maybe you feel a little more comfortable in your own skin
