אינטימיות בלתי מחיקה

אחד השירים האהובים עלי מהעשור האחרון. כשהוא עולה בפלייליסט, מביא אותי לכדי Eargasm באופן קבוע. כליל השלמות.

לאפקט מקסימלי, מומלץ להאזין בלי לצפות בקליפ, שלא עושה חסד עם המוזיקה. עדיף עם אוזניות.

אזהרת ספויילרים! למי שצופה או מתכננ/ת לצפות בסדרה Billions ולא ראה את פרק 4 של העונה הרביעית, עצור עכשיו.

למי שלא צופה בסדרה, קצת קונטקסט לנאום: פוליטיקאי בשם צ'אק רודס רץ למשרת התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אותו משחק פול ג'יאמטי המצויין. אחד היריבים שלו השיג מידע שהוא ואשתו מנהלים חיי מין סאדו-מזוכיסטים. הוא סוחט אותו לפרוש מהמירוץ עם איום שיפרסם את המידע. זה כל מה שצריך לדעת על התרחיש כדי להנות ממנו.

הסצנה היא מסיבת עיתונאים בה הוא אמור לפרוש. יש לו ביד את נאום הפרישה מוכן, אבל במקום זאת הוא מחליט ברגע האחרון לעשות מעשה אחר. הרגשתי דגדוגים בעמוד השדרה בחלקים מהנאום. מרומם רוח.

יוטיוב יחסמו את הוידאו. קישור לצפיה בדרופבוקס.

בינתיים אנחנו רק יכולים לפנטז על עולם שבו פוליטיקאי יכול להצהיר בריש גלי שהוא כזה בלי שהדבר יהווה התאבדות פוליטית. אצלנו אפילו מגדילים לעשות ואשכרה מעיזים לתקוף פוליטיקאים על כך שהם נעזרו בפסיכולוג בשלב כלשהו בחיים, כאילו משהו לא בסדר בזה. תרבות המאצ'ו הישראלית במיטבה. ברוב המדינות זה כך. צרפת ואולי גרמניה הן בין המדינות הבודדות בהן הציבור מפריד בין חיים אישיים לחיים ציבוריים של פוליטיקאים, כראוי. ההעדפות המיניות של אדם כמו גם נושא המונוגמיה שלו עם בן זוגו הם עניינם הפרטי. הם אינם קשורים במאומה למידת התאמתו לשירות הציבורי או ליכולתו לבצע עבודתו נאמנה.

כמובן שאין מה לדבר אפילו על הסיכוי האפסי של לסבית, הומו, או דו מיני/ת להיות ראש ממשלה, או אפילו ראש מפלגה, במדינה שלא מצליחה אפילו להשתחרר מלפיתת החרדים מספיק כדי לאפשר את המינימום שבמינימום של שירות לאזרח החילוני משלם המסים - חתונה אזרחית ותחבורה ציבורית בסופי שבוע, כמו בכל מדינה מערבית נורמטיבית.

מצד שני, גם הסדרה הפופולרית (הגרועה להפליא) 24 הציגה בשעתו נשיא אמריקאי שחור כפיקציה, אך מסתבר שזה הכין את הקרקע המנטלית של האמריקאים הכה שבריריים לנשיא שחור ראשון אמיתי במידה מסויימת, אולי יותר טוב מכל תכנית חדשות או ספר בנושא. לסיפורים שאנחנו צורכים יש השפעה עצומה על הלך הרוח שלנו ועל מה שאנחנו מסוגלים לתפוס כאפשרי במציאות.

הנאום הפיקטיבי הזה הוא אמנם חלק מסדרה בערוץ כבלים פופולרי, Showtime, ולא באחת מהרשתות הגדולות כמו NBC או CBS, להן המפרסמים עדיין מכתיבים באילו נושאים אסור לגעת, אבל נקווה שגם בעקבותיו ימשיכו להיווצר סדקים נוספים בחומת הפיורטניות האמריקאית והמשך שינוי הקונצנזוס לגבי מהי מיניות מקובלת ובריאה בעולם המערבי כולו.

לפני עשור לא היה עולה על הדעת להציג דמויות עם מיניות סאדו-מזוכיסטית או מיניות לא בינארית בפריים טיים. אולי בסרטים של ברטולוצ'י או פון טרייר, לא בטלוויזיה הטהורה והנקיה. סמים כן, אלימות בטח שכן וכמה שיותר, אבל סקס, סקס אמיתי, לא סקס מעובד לפי הקונצנזוס ולא מפולטר לפי אג'נדות ורגישות של מפרסמים - לעולם לא. לפני שלושים שנה, אפילו שיחות כנות על סקס מפרספקטיבה נשית, גם בסדרה כביכול תמימה במונחים של ימינו כמו Sex & The City, היו נפסלות לשידור. לפני ארבעים שנה לא היו מציגים משיכה חד מינית בטלוויזיה, נקודה, כאילו הדבר לא קיים.

חלון אוברטון של תפיסת מיניות האדם בציבור זז לטובתנו. אמנם לאט מאד, אבל הוא בהחלט זז.

קדימה, אנושות. השתחררו מחבלי המסורת וההגמוניה הדתית והשבטית. התקדמו כבר. זה לוקח לכם המון המון זמן. השילוב בין חופש, פרטיות ומידע נגיש ומלא שהציעה האינטרנט היה כמו זריקת סטרואידים לאבולוציה המינית הגלובלית, לטוב ולרע. היא כבר בלתי ניתנת לעצירה בקנה מידה כזה. במקום להלחם בה, כדאי שתתרגלו אליה ואולי גם תפרקו משהו משלכם בדרך.

במילותיו של צ'אק רודס;

.Maybe on the way you tell someone who you really are. Maybe they like it. Maybe you feel a little more comfortable in your own skin

ראיתי אמש את הציטוט הנהדר הזה של ט.ס. אליוט על קיר אצל לקוח. האסוציאציה המיידית שלי היתה לעולמנו ההזוי ובמיוחד להדגשת ההבדל בין SSC ל RACK, בדגש על שתי האותיות הראשונות של RACK.

..ועם זאת, הכל תמיד בהדרגה. One should be careful not to fly too close to the sun.

הליכה על הגבול הדק הזה היא אומנות בפני עצמה.

אח יקר, המצב בכי רע. אם הופנית לפוסט זה, כנראה שאמרת משהו שהוא כל כך נורא שאתה נחשב כבר מקרה אבוד. אל תדאג, זה לא רק אתה. כוחותינו סופגים אבידות בשטח על בסיס יומי. רמת הטמטום המיני של חיל הרגלים שלנו בצ'אט הכללי הגיעה לשפל המדרגה. למי שיוצא להעיף מבט בתיבת הודעות של אשה באתר, הולי שיט, זה כבר ממש עצוב. איך להסביר עד כמה אנחנו פתטיים? פעם האנלוגיה היתה שהן משחקות שחמט ואנחנו משחקים דמקה. היום אני חושש שהן משחקות שחמט ואנחנו משחקים בפלסטלינה.

אנא, עשה למין הגברי* טובה, תוריד שניה את היד מהביצים ותתרכז.

מכיוון שאין אפילו הבנה בסיסית של "האויב", נתחיל ברשימה קלה לעיכול של רק ה-what , בלי להכנס לעובי הקורה של ה-why, שהוא הרבה יותר סבוך. אם הרשימה לא תועיל, וודאי לא תזיק. נסה אותה, מה כבר יש לך להפסיד בשלב זה? יופי. תודה.

הפאקינג בייסיקס:

1. הפסק לשווק אקטים מיניים בפני עצמם. מעטות הנשים שמחפשות את החוויה ברמה הפיזית נטו. עד עכשיו וודאי למדת, בדרך הקלה או הקשה, שדיקפיק לא עובד. "מחפש מישהי ל____ הלילה" גם לא יעבוד. אתה צריך להיות מסוגל לדגדג לה את המח לפני שתוכל לדגדג כל מקום אחר. גברים נוטים להסתפק בגוף. נשים לרוב זקוקות ליותר. רמה מינימלית של חיבור רגשי. אם אתה לא יודע איפה להתחיל, תתחיל משפטים יותר עם איך היית רוצה להרגיש ופחות עם מה היית רוצה לעשות.

2. אל תשאל "מה את אוהבת" או "מה את מחפשת". כשהיא תרצה לספר היא תספר. בהתחשב במקום בו הכרתם, השאלה הזו כבר על השולחן. היא ברורה מראש. בחברה עם מוסר כפול, עצם השאלה הזו מגבר לאשה שם אותה on the spot ולמי שאינה מאד פרוגרסיבית, זה בדרך כלל לא נעים. תהיה בטוח שכשהיא תרגיש בנח לספר לך היא תעשה זאת או לפחות תרמוז בכבדות ביוזמתה. יבוא כשזה יבוא. או שלא, מה שמוביל אותנו ל:

3. תגיע עם אפס ציפיות. אף אחד לא חייב לך כלום. תתייחס לכל שיחה אחד על אחד כמו שני כלבלבים שמרחרחים אחד את השני. לפעמים זה נגמר בנשיכות, לפעמים בכשכוש בזנב, לפעמים אחד בתחת של השני ולפעמים גם ב.. כלום. זו גם אופציה ואם אתה לא בסדר איתה מראש אז אולי קח קצת זמן לעצמך, לפני שתצא לג'ונגל שוב. משיכה זה עניין של פרומונים. או שיש או שאין. זה לא אישי. יותר מדי פעמים אתה מגיב כמו תיכוניסט לכל צל של דחיה. האגו הגברי השברירי הופך בחורה מנחשקת לכלבה בשבריר של עלבון. אנחנו פשוט נשכנע את עצמו בכל מה שאנחנו צריכים להאמין כדי לא לשבור את הנרטיב הפנימי שלנו בראש. בנאדם, גדל שריון עבה יותר. לא תאמין כמה זה יותר סקסי מ"מי היה נוגע בך בכלללל" הרגיל שלך.

4. לפעמים מה שזורם טוב עם אדם אחד לא זורם כלל עם אחר. אל תתייחס להיסטוריה המינית שלך או שלה בתור תפריט ואל תבוא עם צ'קליסט או אג'נדה מוכנה מראש. תן לדברים להתרחש בצורה אורגנית. תחשוב יותר אילתורי אימפרוב פחות תסריט כתוב. "ספר החוקים" של הדינמיקה ביניכם נכתב מחדש בכל מערכת יחסים. מאפס. זה כל הכיף.

5. אל תוזיל את עצמך לכדי הצעת סחר כלשהי. עצם הרעיון של כל דבר חומרי כנגד אקט מיני בפני עצמו הוא דרך בטוחה לדחות כמעט כל אחת. הכלוב הוא לא craigslist. זה לא המקום המתאים לפעילות כזו. כשאתה פונה, תחשוב יותר על איך היית פונה בתוך קהילה או בפיק אפ באר ופחות על איך היית פונה ברשימות דרושים או אפליקציית דייטינג.

הכי חשוב ואמור להיות מובן מאליו, אל תתיימר להבין את המין הנשי*. לא במלואו. גם אם אתה חושב שיש לך צל של מושג, הרוב נסתר מעיניך. זה לא עניין של אינטלקט אלא של קיבולת וגמישות רגשית. כמו שפלנקטון ינסה להבין לוויתן. שניהם חולקים את אותו הביטאט ויכולים לתקשר אבל מנטלית, זו פשוט לא אותה ליגה.

כעת, כשאתה מזויין בידע רחב יותר על דרכי האויב העקלקלות, חדור מטרה מתמיד ,בחזה נפוח ובראש מורם, לא רחוק היום שבו.. יקח לה קצת יותר משתי דקות להבין שאתה דושבאג, אבל לא חשוב עכשיו, קדימה, להסתער! מאמינים בך. בעצם על מי אנחנו עובדים? הוא הפסיק לקרוא ב"בכי רע".

מוקדש לחפרנית מספר אחת ומוגש כשירות לציבור.. שזקוק לו נואשות

* כמובן שאין באמת דיכוטומיה מגדרית אלא רק קונבנציה חברתית שמבוססת על אוסף עלוב של סטריאוטיפים שחוקים, שכולם בעצם על ספקטרום ולא סטטיים, מיניות היא קונספט פלואידי וכו' וכו'. ההכללות הגסות לעיל הן מטעמי צער בעלי בולבולים, למטרת הנגשת החומר עבור המאותגרים רגשית בלבד.

אחת מהנקודות החיוביות באתר היא היכולת להחשף מדי פעם לתהליך ההתפכחות והאבולוציה המינית של אחרים, אם דרך קריאה על חוויות של זרים מוחלטים או בשיחות ליליות ארוכות בארבע עיניים, שיחות אינטימיות להחריד.

כשזה עובד, זה נפלא. תחושת ההזדהות עם מישהו על הספקטרום ה BDSMי שיודע להתנסח, גם אם אינכם בדיוק באותו המיקום עליו, היא כמעת מיידית. אתמול נתקלתי בסיפור כזה, אמנם בעיתון ולא באתר, אבל התוכן מזכיר כמה וכמה מוטיבים חוזרים שעלו שוב ושוב בשיחות נפש כאלו ואחרות בחיי.

זהו ראיון מרתק עם משוררת קווירית, חובבת קינק וגיימרית. היא חכמה. התובנות שלה מגובשות ונשמע כאילו היא למדה הכל על בשרה. היא חפרה עמוק והיטב. הניסוח וההקשר הסיבתי אינטרוספקטיביים להפליא. אם היה קיים קורס הכנה לסקרני BDSM, האשה הזו צריכה להשתתף ביצירה שלו.

אסור להדביק את הכתבה כולה כאן לצערי. כדי לקרוא אותה באתר דרוש מנוי, אבל אולי במקרה ישלח בפרטי קישור ל-PDF חד פעמי אם מישהו יבקש. 

אצטט סלקטיבית פסקאות שאהבתי מטה. ההדגשות ב Bold שלי ולא במקור. מעניין כמה חוויות שליליות היו נחסכות מאנשים בקהילה אם היו מחלקים את זה על פלייר בכניסה. 

לדעתי כל אדם על הספקטרום שחפר אי פעם בשאלת מליון הדולר, "למה", יוכל למצוא פיסות מעצמו, קטנות יותר או פחות, בין מילותיה.

 ...

בנוסף לכל זאת מגדירה עצמה מלזיה כשורדת תקיפה מינית. היא הותקפה באלימות כשלוש פעמים, הראשונה בהן בהיותה בת 14, ואף מצאה את עצמה במערכות יחסים שהתאפיינו בהתעללות רגשית. וכל זה בא לידי ביטוי במאמר שפירסמה בפברואר השנה ב-"The Establishment", אתר מולטימדיה שמנוהל על ידי נשים, ובו היא לא רק קושרת בין סקס קינקי, תרפיה וגיימינג, אלא גם טוענת שהשילוב הלא מובן מאליו הזה הוא דרך להחלמה מטראומה. באופן טבעי, המאמר עורר הדים רבים הן בקהילה הקווירית התוססת בפילדלפיה, הן בקרב גיימרים, וכמובן בקרב נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בין שהם משתייכים לאחת הקהילות האלו או לא.

...

...תגובה רגשית חזקה שהיתרגמה למה שמכונה בשפה הרפואית אנלגזיה – הגוף חוסם את הכאב – באופן שמשתווה להשפעה של שמונה מיליגרם מורפיום. התגובה הזאת הביאה את ואן דר קולק לטעון שעבור רבים מנפגעי טראומה, חשיפה מחודשת אך מבוקרת לסטרס יכולה להפיג חרדה במקום להעצים אותה. בעקבותיו ובהשראתו אני סבורה שכאשר היא מנוהלת נכון, בתנאי 'מעבדה' ובאופן מבוקר, חשיפה מחודשת לסטרס במסגרת סקס קינקי, תרפיה או גיימינג עשויות להעצים אותנו וללמד אותנו לחיות לצד הטראומה ולא בצלה".

...

איך סקס קינקי קשור להחלמה מטראומה?

"במסגרת העבודה על המאמר נחשפתי לעבודתו המעניינת של הפסיכיאטר פיטר לוין, מחבר 'Waking the Tiger', שטוען שהרגע שבו טראומה בשל אירוע אלים נחקקת הוא רגע שבו חוסר תנועה שנכפה עלינו – מה שנקרא הדממה – חובר לפחד. אני כמובן מאוד מזדהה עם הטענה הזאת ומתארת לעצמי שלא מעט נפגעות תקיפה מינית חשות כך. לקראת שיאו של סשן אינטנסיבי של סקס קינקי, שנעשה בהסכמה כמובן, המוח מגיב ביצירת סטרס, אך הפעם ללא אותו פחד. נוירולוגית, התחושה שמתלווה לכך בהעדר אותו הפחד היא תחושה חזקה של עוצמה ושחרור. זה שובר את הצימוד בין הדממה או חוסר אונים לפחד".

...

אולי נפתח סוגריים בנקודה הזאת ונשאל איך את מגדירה קינק.

"זה יכול להיות כל דבר. זה יכול לערב למשל חיתוכים באיזמל או מכות שוט שחורצות עמוק את העור, ומנגד, לא מזמן ביליתי עם בת הזוג שלי סופשבוע שלא השאיר ולו סימן על העור שלי, למרות שחווינו לכל אורכו סקס קינקי כבד וממושך. הסיבה היא שבאופן שאנחנו חיות יחד אני שייכת לה, וכל מה שאנחנו עושות נופל תחת ההגדרה הזאת. כך שאם הייתי צריכה להגדיר מה זה קינק, הייתי אומרת: כל מה שמערב אספקטים של BDSM, בין שזה כרוך ביחסי אדון שפחה או מלכה ועבד, ובין שמתלוות לכך קשירות, השפלות, כאב או חילופי כוח. משם זה מתחיל וההמשך תלוי רק בך. לקהילת הקינק יש לא פעם הגדרות נוקשות מאוד – את לא סאב אמיתית אם את לא מגיעה לאורגזמה כשמצליפים בך; את לא דום אמיתית אם את לא עונדת קולר למישהו. אבל אלו שטויות. קינק במיטבו מערב יצירתיות ודמיון".

...

*נזכרתי בעצמי, בת חמש או שש, משחקת עם הילד של השכנים בשודדים וגנבים או משהו כזה, והוא קושר אותי. יכולתי להיזכר בתחושה המסוימת שזה העלה בי – בזמנו לא ידעתי מה זה, הייתי ילדה כאמור – והבנתי שזה תמיד היה חלק ממי שאני, מהאופן שבו אני רוצה לחוות אינטראקציה פיזית עם אחרים".

...

האם האופן שבו את עושה סקס השתנה בעקבות התובנות שבהן עסקת במאמר?

"אני חושבת שהמודעות שלי לעצמי התחדדה מאוד בעקבות התובנות הללו. בשנות העשרים לחייה סרפינה היתה כמו הרבה צעירים אבודים בסצינת הקינק; חיפשתי אז פשוט בני אדם דומיננטים ואגרסיבים, לא ביקשתי מהם דבר ונתתי להם לעשות כרצונם. רואים את זה הרבה בסצינה – אנשים חדשים, לרוב צעירים, שממש רוצים להתנסות בעולם הזה ועל כן לא יודעים להציב גבולות ולבקש דברים; פשוט תכאיבו לי. זה עלול להיות מזיק וזה אכן היה מזיק. מנקודת מבטי, סצינת הקינק – כסצינה – משגשגת על גבם של אנשים שעוד אין להם זהות מגובשת, או גבולות ברורים שהם יכולים לומר אותם בנחרצות. ועוד לא נתקלתי בסצינה שבה אמרו לי שאצלם זה לא קיים.

"כיום אני מספיק מגובשת על מנת להצהיר שאני לא מעוניינת באינטראקציה עם פרטנרים שלא מוכנים לתת את כל כולם בסיטואציה, שלא נמצאים שם בהתנסות על כל צדדיה, ושלא יכולים לטפל בי, לתמוך בי ולהיות שם בשבילי עד הסוף. מגובשת מספיק על מנת להתנתק מסצינת הקינק, שהנורמות שמונהגות בה הן כאמור לא לרוחי, ועדיין להיות קינקית מהגיהנום".

לעתים אתה נתקל ביצירה כה אמורפית ומוזרה שקשה לך להגדיר אותה.

בנטפליקס היה כתוב Stand up. זה אכן התחיל כך אבל חצי דרך לשם זה פתאם הפך למשהו אחר, ספק נאום תוכחה כנגד גברים לבנים סטרייטים, ספק וידוי עצמי קורע לב על חוויות ההתבגרות כלסבית בחור נידח באוסטרליה, בו משכב זכר היה מחוץ לחוק עד שנת תשעים ופאקינג שבע.

האש שיצאה ממנה ומידת הדיוק והכנות העצמית בניתוחים שלה פשוט הדהימו אותי. מזמן לא יצאתי עם הרגשה כזו מסטאנד אפ, for lack of a better term. היא די שברה את גבולות הגזרה של סטאנד אפ.

מרתק ומעניין לכל מי שמרגיש מחוץ למיינסטרים או לכל מי שמוצא טעם לפגם בהגמוניה הגברית הלבנה.

לינק למנויי נטפליקס: https://www.netflix.com/watch/80233611?trackId=13752289

כל המורידים, חפשו Hannah Gadsby - Nanette

תהנו ולכל ה"גברים של פעם", אלה ששונאים אוטומאטית לסביות בוטשיות שמנות, שמרו את ההערות השליליות שלכם לעצמכם.

ג'ורג' קרלין, סטאנדטפיסט/פילוסוף יחיד בדורו, אחד האנשים האהובים עלי בעולם, אמר פעם:

“The planet is fine, the people are fucked …  The planet isn’t going anywhere. We are! ... The planet will be here for a long, long, long time after we’re gone and it will heal itself, it will cleanse itself”

היצירה המשונה הזו, של להקת פוסט רוק קנדית בשם Godspeed you! Black Emperor, הזכירה לי את המשפט הזה שלו אסוציאטיבית, רק מלהקשיב לה. 

מסע מכמעט בלתי אפשרי להקשבה למושלם. לידה, התבגרות ומוות ביצירה אחת. מקלף שכבות הגנה ונוגע עמוק. הקרשנדו בסיום לא פחות מאורגזמה אודיטורית. מופת. 

קקפוניה של צלילים צורמים ורעים ומזהמים
הופכים לכאוס וכעס בלתי נשלט
שהורס הכל כולל עצמו
ומת בקתרזיס מטורף ובכי קמאי

עלול להכניס לדאון. למקרה הצורך, אנטידוט בדמות פארוב סטלר טו דה רסקיו:

https://www.youtube.com/watch?v=w8xvk4xBsrk

כל פעם מדהים אותי מחדש כמה הערכים במדינה נתקעו בשנות השמונים.

שלחו לי אתמול לינק לאתר להזמנת "כלות מאוקראינה", משל הן היו קופסאות שימורים של בורשט.

לשים לב היטב לטקסט המודגש:

הידעתן? נשים ישראלית בכלל חפצות להיות גברים. איזה הפתעה. אה, ומסתבר שנשים ישראליות כלל אינן נשים מלכתחילה, "(האוקראיניות) מעדיפות להשאר נשים, רחוק מהפמיניזם". המילה נשים, במוחו של הכותב, אינהרנטית כוללת בתוכה באופן טבעי ומובן מאליו מעמד נמוך יותר מזה של גברים.

כל פעם שיש צעד אחד קטן קדימה הערכים הדוחים והדתיים של העבר מרימים את הראש. אולי בעקבות טראמפ, בריון נרקיסיסט וטיפש, שהחזיר את העולם אחורה בעשרים שנה מבחינת זכויות מיעוטים, נשים, LGBTQ וכו', אולי זה פשוט ב-DNA של הישראלי המצוי מחוץ לתל אביב ולערי השרון.

אני זוכר את המרה השחורה שהיתה בקרב רובנו כאשר מי שהגדיר עצמו לאחרונה "גאון יציב נפשית מאד" גנב את השלטון ו"נבחר" לנשיאות ארה"ב. יום לאחר הבחירות ביקרתי את סבתי, אשה דתיה. היא פלטה בנונשלנטיות "כן, גם לדעתי עדיף שגבר ינהל את העולם ולא אשה". תפסתי ראשי בין ידי ולא עניתי. מה כבר אפשר לומר לה, בגילה. כנראה שדור שלם לא ישתנה ולא יפנים את ערכי העולם המודרני. עצוב לומר זאת אבל כל עוד יש בין מקבלי החלטות וקובעי מדיניות ציבורית ודעת קהל אנשים מהדור הזה, שנתקעו עם ערכי הדת שקדחו להם לראש בתור ילדים, המצב יהיה קשה יותר לשינוי. 

בפעם המיליון, זה לא מסובך וקצת נמאס לחזור על זה בפאקינג 2018, אדם=אדם=אדם על כל המשתמע מכך, ללא שום קשר לאם יש לו כרומוזום Y. פמיניזם לא בא על חשבונכם, גברים בכיינים, אלא רק מבקש שוויון אמיתי, כולל פערי שכר, כולל תפילה בכותל, כולל הכל. בדגש לאתר זה; אין שום סתירה, ולו הקלושה ביותר, בין פמיניזם ל-BDSM.

כל מי שמתבכיין על "עידן פמיניסטי זה", הגיע הזמן להפנים שהעולם משתנה. Culture shift. לאט לאט, ערכי העולם הישן יסיימו את שירת הברבור שלהם ויגוועו, בתחילה במערב החילוני והפרוגרסיבי בלבד ואז, בתקווה, גם בשאר העולם.

metoo motherfuckers#

מדי פעם OKC מפרסמים מיני סטטיסטיקות גלובליות על המשתמשים שלהם. הם בין הגופים היחידים בעולם עם גישה ל-Big Data ספציפי יחסית וחובק עולם בנושא דייטינג ומיניות. תובנות מעניינות ובמידה מסויימת מעודדות באשר לצייטגייסט.

לאחרונה פורסם הפוסט הבא:

https://theblog.okcupid.com/bdsm-is-more-popular-than-you-think-890de1c634f1

מעניינים במיוחד שני גרפים ממנו:

מסתבר כי נשים וגברים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית נמשכים יותר ל-BDSM, אם כי אצל נשים ההפרש משמעותי בהרבה.

מסתבר כי נשים וגברים שאינם דתיים או מחשיבים את הדת כחשובה בחייהם נמשכים יותר ל-BDSM, גם כאן בהפרש ניכר אצל הנשים.

התוצאות צפויות איפושהו, ובכל זאת טוב שיש תמיכה אמפירית כלשהי בטענה שחילונים וליברליים הם יותר Open minded, גם ואולי בעיקר בתחומים אלה. ביל מאהר היה צוחק.

סדרת 50 גוונים מציגה את העולם הזה באור שלא עושה עמו צדק, בייחוד את הגורמים מתחת לפני השטח. לדעתי הם עושים יותר נזק מתועלת. מישהי כתבה פה פעם פוסט יוצא מן הכלל המתאר היטב את כל הרעות החולות בסרטים האלה. עם זאת, מעניין לראות את ההשפעה שהיתה להם על מידת המקובלות של BDSM במיינסטרים.

בין כל הדיקטטורים שמשתלטים על העולם, בין כל הארדואנים, הטארמפים והפוטינים המלבים שנאה לכל מי ששונה ממך בדת, מגדר, בהשקפת עולם וכמובן בהעדפות מיניות, נעים לגלות שיש גם קצת שינויים לטובה, אף על פי שמדובר בדגימה של רק 400 אלף יוזרים באתר דייטינג פופולרי.

קראתי עכשיו מאמר נפלא של ד"ר גבריאל בוקובזה ב"הקצה". טקסט יוצא דופן על נרקיסיטיות, אהבה וזוגיות. חד, אמיץ ומלא תובנות על אינטימיות, תובנות חסרות תקדים בחשיבותן.

אני אדם מאד פרטי. בלוג הוא ההפך מפרטיות בעיני. עם זאת, הטקסט נוגע בצורה מושלמת ברגשות וחוויות שלדעתי יהיו מוכרים להרבה מאיתנו כאן. הוא מנסח באופן יפה להחריד את רחשי הנפש. שתי הנפשות. הגלויה והסודית. הבוגר והילד.

אכן, ישנם שיאים חסרי תקדים של אינטימיות. בדיוק באותם אמצעים המתוארים בכתבה. אגרסיה לצד אהבה. גועל לצד משיכה. הכלה אינסופית. שימוש. שימוש עד תום. שלילי לצד חיובי. ין ויאנג המשלימים ומעצימים זה את זה במקביל. נחש האוכל ומזין את עצמו עד אינסוף.

אינטימיות בלתי מחיקה. מושג נפלא. אי אפשר להסתפק בפחות, ביודענו שזה באמת קיים ואפשרי. אי אפשר לאכול שוב פת לחם אחרי שידעת טעמה של עוגת קצפת.

לקראת הסוף הוא מצטט את יהודה עמיחי: "האוהבים אומרים את אותם הדברים בלהט ובשמחה/ אני רוצֶה, נצלי אותי, אני רוצַה, נצל אותי/ עד תום". פאקינג. שיט.

ספק אם הדברים יובנו ויופנמו על ידי הקהל הרחב. משום מה רוב הישראלים נוטים לשיפוטיות ורתיעה אוטומאטית כלפי כל מי שמעז להצביע על אלטרנטיבה אפשרית למיינסטרים בכל הקשור לזוגיות, סקס או משפחה. ארוכה הדרך לקבלה חברתית אמיתית של דינמיקה זוגית השונה מהנורמה כאן.

לינק:

http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2898664

אסור לפרסם את הטקסט במלואו כאן. אם אין לכם מנוי ואתם בכל זאת מעוניים לקרוא, שלחו הודעה ואולי PDF מסתורי ימצא את דרכו אליכם.