דברים שבלב

בוקר, יום שישי, אותה העיר, אותו ההר, אותו מקום פסטורלי שקט וירוק, אותה החלקה, חלקת הקבר, שלך.

לא נתפס שאמש עברו כבר 9 שנים, לא נתפס שכל פעם שאני חוזר לכאן אני עדיין רואה בעיניי את מאות האנשים שהגיעו להיפרד ממך באותו
יום ארור, ועדיין מרגיש את כובד ארונך אותו נשאתי יותר על ליבי, מאשר על כתפיי.

ושוב, נוכח אני לדעת שהקלישאה שהזמן עושה את שלו נועדה רק לנסות לנחם, ויש דברים שלא ישכחו בעיקר כי הם לא צריכים להישכח.
חשוב לי לספר לך על אותם עשרות האנשים, שבכל אחד מהם הותרת משהו ממך, ושגם לאחר כ"כ הרבה שנים הם מגיעים מכל קצוות הארץ
וגם מעבר כדי לחלוק לך כבוד כל שנה מחדש.

וכל פעם הפרצופים מעט אחרים, מעט בוגרים יותר ולמודי ניסיון חיים, בין אם טוב ובין אם פחות, וכל אחד כבר נמצא במקום אחר לגמרי
ממה שהכרת כשעזבת אותנו, אבל מקום מסויים בלב נעצר אצל כולנו לפני 9 שנים, אותו מקום שמביא אותו אליך כל שנה מחדש,
ובאלפי רגעים שדמותך חולפת לנגד עינינו, אותו דמות אהובה עם החיוך השובבי הנערץ.

גם השנה לא תחגוג איתי את יום הולדתי המתקרב, ושוב אהיה גדול ממך בשנה אחת נוספת, נשארת ילד ואני כבר לא למרות שבאיזשהו
מקום אני עדיין כן, במקום אליו מחשבותיי נודדות כל פעם שאני חושב עליך, ועל החוויות שהיו לנו יחדיו.

מתגעגע בטירוף מופרע קטן שלי,
אתה עם כולנו,
אתה איתי,
תמיד.