פשוט אני...

כבר שבוע שמתחשק לי בורקס.

ספציפית חשק מטורף לבורקס תפוח אדמה,כזה שבדיוק לפני כמה דקות יצא מהתנור והוא רותח ולא מפסיקים לעשות עליו פווו והביס עדין חם אבל טעים ופריך בפה והמילוי של התפוח אדמה מאוזן בדיוק נכון...

שבוע,שבוע שיש לי חשק מטורף לבורקס, כזה שלא עובר ולא מוחלף בחשק אחר...

בורקס כמו שאמא שלי הייתה מכינה לנו בימי שישי.

כל יום שישי מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי הייתה מכינה בצהריים של יום שישי שניצל ובורקס תפו"א, לפעמים במקום שניצל או בנוסף לשניצל היו מאכלים אחרים.

אבל הבורקס הבורקס אף פעם לא השתנה...

הייתי חוזרת מבית ספר ומכינה צלחת עם מה שהיה ו2 בורקס, אמא שלי הייתה יושבת איתי קצת, צוחקת וגוערת בי שעוד פעם לכלכתי את הבגדים ואז תמיד היא הייתה הולכת לישון צהריים ולמרות שהיו עוד אנשים בבית ושיש לי עוד אחיות בבית, הבית איכשהו תמיד היה שקט בשעות האלה ביום שישי...

כאילו פשוט הנמיכו את הווליום ויכולתי להרגיש שזה שישי...

הייתי יושבת במטבח או בסלון עם צלחת שניצל ובורקס וקוראת את כל העיתונים של שישי או מנסה לקרוא את העיתונים של שישי בימים שהייתי קטנה מידי לקרוא כל כך טוב... 

עברו שנים,כמעט עשור מאז שאכלתי פעם אחרונה בורקס ביום שישי,עבר פחות מעשור מאז שאמא שלי כבר חולה מידי ולא יכולה להכין בורקסים ביום שישי.

רק היום הבנתי שזה בכלל לא היה חשק לבורקס, זה היה חשק לתחושה...

חשק להרגיש שישי כמו פעם, חשק להרגיש את השקט הזה ואת המשפחתיות הזאת שהייתה קיימת רק לשעתיים בימי שישי בזמן שכולם שבעים בצהריים מבורקס.

אוהד הביא בורקס קנוי בצהריים, לא היה תחושה של שישי ולא תחושה של משפחה...

אני מתגעגעת.