הבחירות שלך מגדירות אותך, זאת אומרת, ביחד עם המעשים. זה האלף בית של השגרה שלנו, ובגדול, של החיים שלנו.
אין יותר בסיסי מזה.
הבעיה היא שאם אתה לא חי לפי הכלל הזה, אתה תאבד את עצמך מהר מאד במסלול החיים, והאני האמיתי יהפוך לצל חיוור של המהות שלו.
צל קטן ועלוב ומלא חורים. צל ששווה לירוק עליו.
הבחירות מגדירות אותנו, ואולי אפשר לומר, שהימנעות משינוי או ההימנעות מלבחור באמת, מגדירה אותנו. או יותר נכון. מקטינה אותנו.
וכן - אני מדבר על עצמי. הרי שנינו יודעים, משמע אני ואני, שאני מלך. אין דרך אחרת לתאר זאת.
גם אם לא המלך החכם ביותר או החתיך ביותר - מלך. התודעה הפנימית מודעת לכך בעוצמות שאי אפשר לתאר.
אבל הבחירות שלי הפכו אותי לעבד. לא במובן ה BDSM כמובן. כבר התנערתי מזמן מהמחשבה שמא אני נשלט. לא ולא. שולט לכל דבר.
קצת סדיסט. אולי קצת הרבה. כזה שאוהב להתעלל בגוף שמולו, ויחד עם זאת, לראות אותו רוטט מעונג.
אני עבד של הבחירות הרעות שלי.
את חלקן אני משנה ממש בימים אלו, כי הן בגדול ביני לבין עצמי, ככה שזה הכי קל.
אבל הבחירות שמולי אל מול שאר העולם, זה כבר קצת יותר בעייתי, כי יש תחומי אחריות ותחומי מוסר.
שיזדיין המוסר.
לפחות ככה המוח החייתי שלי צורח כבר תקופה.
ובגדול אפשר לומר שהבחירות כלאו אותי, וכעת כאמור, אני עובד על בחירות חדשות שיעניקו חירות.
חירות יחסית מוגבלת. עד אשר אהפוך את השולחן.
אז כן. אני מחפש שותפה. מחפש שפחה. מחפש זונה. מחפש מישהי שתרטוט מולי. בחשיכה. כי זה מה שמותר עכשיו.