כותרת: חייתי בגהנום פנימי יותר מדי שנים. אספר לכם ולכן פה שבעקבות כמה החלטות רעות שקעתי עמוק עמוק בבוץ הכלכלי, וכעת אני בעיצומו של תהליך שיקומי. ממש ככה.
מה שכן, התהליך השיקומי הכלכלי הזה הביא עימו בשורה שלא לקחתי בחשבון: תהליך שיקום נפשי, שהיה נדרש במצבי הנוראי, ויחד עם זאת, החל לו גם תהליך שיקום מיני.
מה זה אומר בעצם?
ובכן, בבסיס שלי אני אדם מאד כריזמטי. יעידו כך גם אלו שפגשו אותי כאן, אבל דעכתי, ולא לאט לאט, אלא במכה אחת הפכתי למה שזוהר ארגוב קרא לו: "חי מת".
אבל התהליך הזה אליו התחייבתי כי אין דרך אחרת, גרם לי להרים את הראש מעל לפני המים ולהבין לפתע שלא רק ששקעתי בבוץ הכלכלי והמנטלי, אלא שסביבי יש קילומטרים של בוץ. זה לא בור של בוץ אלא יבשת שלמה בה אני חי.
משמע, או שאני גורם לבוץ להפוך ירוק, או שאני חייב לברוח מהבוץ הזה.
וכך יצא שהגרסה הטובה ביותר שלי מזה שנים, לא נמצאת באותה הסביבה כלל, ושנכון לרגע הזה, הסביבה לא פוריה. היא דוחה את כל ניסיונות ההחייאה. היא מנסה למשוך אותי חזרה פנימה.
ואני רוצה להחיות את היקום הרדום שסביבי.
אני מנסה כל מיני שיטות, אך עד כה, נכשלתי.
וכאמור - אני מטפס החוצה מהגהנום הפרטי שלי, ואני מודע לכך שאני לא חוזר לשם יותר.
אבל אני חייב לבנות אטמוספירה אחרת.