אין לי שם אבל אני קיים

עומדת שם לבד בין המדפים, בין הספרים ..

בשקט ובעדינות מסדרת את הספרים שבילגנו הילדים השובבים..

אבל היא לא מתלוננת ..

היא לא רוצה להרעיש או למשוך צומת לב, היום לא, היום אסור..

מתחת לחולצה העדינה שלבשה היום ומתחת לג׳ינס הפשוט מסתתר לו סוד..

והוא לוחץ עליה, ומחבק אותה באותו הזמן, עוטף אותה ומזכיר לה את הידיים החזקות והעדינות שהחזיקו בחבל...

החבל שעכשיו מתחבא מתחת לבגדים ונועץ את שיניו בבשרה עם כל תנועה שלה, כל הרמת יד, כל ספר שחוזר למקום מהעגלה..

כל התכופפות גורמת לחבל להשתפשף בעורה העדין..

ולקשרים השובבים בין רגליה להתחפר עמוק עמוק...

אבל היא, עומדת שם בשקט בשקט ומסדרת את הספרים..